כל הדרך הביתה, לורי שמעה בלוּפִּים את השיר It's a David Lynch moment. היה לה יום קשה בעבודה והמנגינה העליזה בשילוב המילים שהיא לא לגמרי הבינה הרימו לה את מצב הרוח. לא פלא שאחרי כך, במקלחת, כשהיא לקחה את המיקרופון - כלומר את הראש של הַדוּש, ושרה לתוכו - זה היה השיר שייצא לה. ואז זה קרה: כשהיא הגיעה לפזמון וצרחה בקולי קולות David are you there? לתוך זרם המים החמים, היא הבחינה בו: ברווז גומי קטן וצהוב שרבץ בקצה של האמבטיה והסתכל אליה.
"ברווז גומי לא מסתכל על אנשים", הייתה מחשבתה הראשונה. מחשבתה השניה היתה "שוב סופיה עם השטויות שלה'".
סופיה הייתה שותפתה לדירה והן הסתדרו מצוין. כל כך טוב, שאפילו עכשיו כשכבר הרוויחה מספיק ויכלה להרשות לעצמה לגור לבד - העדיפה להישאר עם סופיה. היא אפילו היתה מוכנה לסבול את ה'קונספטים העיצוביים' של סופיה שמדי פעם הייתה מוסיפה לדירה חפצים מוזרים או מיצגים אומנותיים לא צפויים.
הברווז קצת הביך אותה, אז היא לקחה אותו והניחה על המדף, איפה שהווילון של המקלחת הסתיר את גופה העירום מעיניו הסקרנות.
היא שכחה מכל העניין עד שכמה ימים אחר כך, בדיוק כששרה שוב במקלחת את השורה David are you there? היא שמה לב לברווז הגומי הקטן והצהוב שרבץ בקצה של האמבטיה והסתכל אליה.
"אז סופיה החזירה אותך לפה?" היא שאלה את הברווז. אבל כשפנתה להשיב אותו אל המדף, כבר היה שם ברווז גומי אחד. היא הניחה את הברווז החדש ליד קודמו, וידאה שווילון המקלחת מסתיר אותה משניהם והמשיכה להתקלח. "צריך לברר עם סופיה את העניין הזה" ציינה לעצמה, אבל עד שיצאה מהמקלחת, שכחה מכל העניין.
עד לפעם השלישית:
"סופיה, מה הקטע עם הברווזים?"
"את מתכוונת לצהובים האלה מגומי, שיש במקלחת?" שאלה סופיה, מבט משועשע על פניה.
"כן, עכשיו יש כבר שלושה".
"שלושה? חשבתי שיש רק שניים", ענתה לה סופיה ומיד הוסיפה: "באמת התכוונתי לשאול אותך, מה את עושה איתם?" מבט של פליאה התפשט על פניה של לורי ומשסופיה הבחינה בו הוסיפה בחיוך מתנצל: "אם תסלחי לי על הסקרנות."
לא עזר ללורי כלום. סופיה סירבה לקבל אחריות על הברווזים. הן כמעט רבו על כך.
יומיים מאוחר יותר, היא נאלצה להודות בטעותה, כי הפעם כששרה את David are you there? והברווז הופיע, היא זכרה בבהירות שהוא לא היה שם קודם.
"אתה כבר הרביעי", אמרה לו בקול מפויס, משירה מבט אל עיניו הסקרניות. הוא לא ענה לה, אבל כשהיא באה להניח אותו על המדף ליד חבריו, כנראה לחצה עליו, כי צפצוף עליז עלה מבטנו.
בימים הבאים היא חקרה את התופעה ביסודיות וגילתה שבשביל שברווז יופיע, היא צריכה לשיר דווקא את השורה David are you there? וגם אז יופיע רק ברווז אחד לכל מקלחת, אפילו אם תחזור על השיר מספר פעמים. מצד שני אם תצא מהמקלחת ותתנגב, היא יכולה מיד להיכנס אליה שוב ולזכות בברווז נוסף.
בינתיים הברווזים החלו להצטבר והסבלנות של סופיה החלה לפקוע. "לורי, מה יהיה?"
אבל לורי לא יכלה להפסיק. היה משהו משכר ביכולת הזאת שגילתה בעצמה ואפילו שבתור כוח-על זה היה כוח-על די עלוב, היא לא יכלה לעמוד בפיתוי וכל כמה ימים הייתה מממשת ברווז נוסף.
המדף כבר היה מלא וגם הארונית של הסבונים. כמה מהם שכנו כעת באופן קבוע בשולי האמבטיה. עכשיו שידעה שהם שם בזכותה, הרגישה כלפיהם אחווה וכבר לא היה אכפת לה אם כמה מהם יראו את גופה העירום בשעה שהיא מתקלחת.
יום אחד כשחזרה לורי הביתה, סופיה לא היתה שם. הכל היה חשוך ושקט. "סופיה? סופיה?" היא קראה בבהלה. בפעם הראשונה מעלה בדעתה שאולי מרוב ברווזים, היא מאבדת את חברתה הטובה. "זה לא עד כדי כך גרוע" נסתה לנחם את עצמה ונכנסה לחדר המקלחת לבדוק. הדבר הראשון שראתה או יותר נכון - לא ראתה, היו הברווזים. הם נעלמו כולם, עד האחרון שבהם.
מאוחר יותר, כשסופיה חזרה סוף סוף הביתה, לורי לא יכלה לעצור את עצמה ובמקום להגיד "שלום" או "מה נשמע?" ישר התפרצה ב"מה עשית עם הברווזים שלי?".
"מכרתי אותם", ענתה סופיה באדישות. "הנה קחי", הוסיפה והושיטה ללורי 250 ש"ח.
"את מכרת את הברווזים שלי!" זעקה לורי, וזרקה בכעס את הכסף בחזרה על סופיה.
"כן, מכרתי את הברווזים שלך. היו שישים ושלושה מהם וזה כבר היה מוגזם", ענתה סופיה בקול שקט ורגוע.
לורי כבר עמדה לזעוק כלפיה "אבל הם עצמי ובשרי, הם באו ממני".
אבל סופיה הקדימה אותה והמשיכה בטון נוזף: "חוץ מזה מה את מתרגשת - זה כולה ברווזים מגומי".
היא השתלטה על עצמה.
האם היא מוכנה לאבד את חברתה הטובה בגלל כמה ברווזים מגומי?
יותר מזה, האם היא מוכנה להסתכן עכשיו ולגלות לסופיה את מקורם של הברווזים?"
היא החליטה שלא. זה לא שווה את זה.
חוץ מזה אם נדייק - הברווזים הרי לא באמת באו ממנה - הם רק הופיעו להם שם בקצה של האמבטיה.
מאוחר יותר, במקלחת, היא קירבה את הדוש לפיה ושרה לתוכו: David are you there?
כצפוי, בפינת האמבטיה הופיע ברווז קטן וצהוב מגומי. היא לקחה אותו בידה, הסתכלה עליו ושאלה:
"אתה באמת רק ברווז צהוב מגומי, נכון?"
כנראה שלחצה על בטנו כי הוא ענה לשאלתה בצפצוף קטן ועליז.
