בגלגול השלישי ריצ'רד חזר בתור כלנית. זה קצת הפתיע אותו, כי בגלגול הקודם הוא היה איילה ולהתדרדר בגלגול אחד מאיילה לכלנית זה די קיצוני. מצד שני גם להתדרדר בגלגול אחד ממנכ"ל של חברה בינלאומית לאיילה שלוחה בשמורת טבע נידחת בהודו, זה לא מהלך רגיל. או אולי כן, בהתחשב באיזה חרא של בן אדם הוא היה - הטריק שהוא והעוזר למנהל עשו למנכ"ל הקודם עם העלמות המס היה משהו מלוכלך במיוחד, אבל הֵי, בן אדם צריך להתקדם וזה אפילו עבד - עובדה - אחרי שההוא נאלץ להתפטר, לא היה להם ברירה וריצ'רד נהיה המנכ"ל. כמובן שדבר ראשון שהוא עשה בתור מנכ"ל היה לפטר את העוזר למנהל - הוא לא צריך נחשי צפע כאלה על ידו. אצלו זה יהיה אחרת - הוא יודע להגן על עצמו. לא שזה עזר לו הרבה. שבועיים אחר כך משאית דרסה אותו והוא התעורר בתור איילה קטנה ושברירית בעדר המטופש הזה בשמורת וֵדָה-בְּהִינְדֵש שבמדינת בהופל שבהודו.
אבל אם הם חשבו שזה יעצור אותו, הם טעו בגדול. נכון - איילה לעולם לא תהיה מספר אחד בעדר - תמיד יש את הזכר השליט, אבל לא צריך להיות כזה גאון לשים לב שכל השאר הן נקבות והוא לפחות יכול להיות המספר שתיים - הכוח שמאחורי המנהיג. היה די קל לסכסך בין האיילות הנקבות, הן כאלה חיות עדר. האייל דווקא היה יותר בעיה, כי הוא כבר התרגיל שכולם עושים מה שהוא רוצה ושתמיד מסתובבות סביבו כמה יפיפיות נבחרות. כל כמה שניסה, ריצ'רד האיילה לא הצליח לתמרן אותו. אבל את ריצ'רד לא עשו באצבע וגם אם זה לקח זמן - הוא בסוף השיג את שלו כשהצליח למשוך את האלפא של עדר אחר לקרב עם הטורדן הזה שהנהיג את העדר שלו. אז נכון שההוא מת והטורדן הפך נכה, אבל מי שנהיה לראש העדר היה זכר הרבה יותר צעיר ונוח. בדיוק מה שמתאים לו. חבל שגם הטיגריס הבנגלי חשב כך. מי הטיפש שהכריז עליהם כחיות מוגנות ונתן להם להסתובב חופשי בשמורה של איילות דקיקות ועדינות.
אז עכשיו הוא כלנית. כלנית בגינה המוזנחת של גברת לוי הזקנה. הוא פתח את עלי הכותרת שלו והתבונן סביב - עשבי בר ירוקים ופרחים בשלל צבעים הקיפו אותו מכל עבר, הריחות המשכרים שלהם אפפו אותו. זמזום חרקים מלא את האוויר במעופם, מרחפים להם לכאן ולשם, מתעכבים מדי פעם על פרח לשתות קצת צוף ותוך כדי כך עוסקים במלאכת הקודש של העברת האבקנים מפרח לפרח, ליצור את הדור הבא. בתור כלנית לא היו לו עיניים או אוזניים או אף והוא קצת התפלא איך הוא חש את כל זה, אבל עובדה - הוא חש זאת היטב. ממש כשם שידע שהגשמים הראשונים כבר ירדו והאדמה רכה ורטובה ושזה הזמן לפרוח. הוא התענג על ריח האדמה ועל התחושה של המים וחומרי החיות האחרים שנכנסו לתוכו וזרמו בו, בקלות אפשר להתמכר לזה.
עזוב שטויות. תתרכז, תתמקד. תעשה הערכת מצב. חייבת להיות דרך להתקדם - אפילו במצב הזה. אבל במהרה הוא גילה שכלנית, לפחות במובן הפיזי הפשוט - לא יכולה להתקדם לשום מקום. זה לא שלא ניסה - בוודאי שניסה, אבל הכאב כשניסה למשוך את שורשיו החוצה היה כמעט משתק והוא הבין שאם יצליח - זה יהיה הסוף שלו, הוא ישאר כלנית בלי שורשים - אפילו יותר גרוע מפרח באגרטל בבית - אפילו יום אחד לא יחזיק מעמד.
עזוב את התנועה הפיזית, יש דרכים אחרות. אולי ימשוך את תשומת ליבה של גברת לוי - בעלת הגינה? אולי משהו עם החרקים? לפתות אותם בעזרת הריח ואז? מה? לתת להם לשבת על עלי הכותרת שלו ולהתכווץ בבת אחת ולתפוס אותם? אבל כלום לא עזר - הוא יכל להזיז מעט את עלי הכותרת שלו, אבל הזקנה לא שמה לב וכשניסה לכווץ אותם על חרק - מה שהצליח לעשות בקושי התפרש כליטוף על ידי החרק שבמקרה עבר שם. הוא ניסה להגביר את ריחו או לשפר אותו - זה לא באמת שִנָּה משהו. כלנית נשארת כלנית - היא שם והיא לא יכולה לעשות הרבה ובכל זאת ניסה וניסה. אחרי שבוע כשהתבונן סביב, שם לב שמכל הכלניות, רק הוא כבר הראה סימנים ראשונים של נבילה. השאר עדיין היו במלוא אדמוניותם החייה והפורחת. עלה בדעתו שאם ימשיך לנסות עוד יפסיד את הכל.
ממילא מה שיהיה יהיה - לפחות תהנה מזה. בפעם הראשונה הוא החליט לוותר. להיכנע, לזרום, להתרכז במה שיש ואפילו להנות מזה: בחום השמש המעורר את עליו, במתיקות של המים ובטעמם הענוג של חמרי המזון. בריגוש של הפוטוסינתזה שלא היו לו אפילו מילים לתאר אותו - הקסם של להפוך חומר דומם לחומר חי - אצלו ובתוכו.
מדי פעם חרק היה נוחת על הכלנית ובודק אותה והוא למד להנות מהליטוף העדין של החיפושיות או הדגדוג של הנמלה או הרפרוף הכמעט ולא מורגש של הפרפר הדק והעדין. הוא אפילו למד להחזיר להם עונג של ליטוף רך על הטובה שהם גמלו איתו. פעם אחת הדגדוג הזה גרם לו לתחושת עונג חדה והוא הרגיש שאבקן זר נחת על עמוד העלי שלו. איזה מזל יש לי, חשב לעצמו - אני אעשה פרי, פרי משלי. לא עניין אותו אם הפרי יהיה יותר יפה או גדול או מרשים מפירות אחרים הוא התרכז רק בו, בפרי שלו, ובהנאה מהשמש והמים והחרקים שסביבו. גם כשהתחיל לנבול קיבל זאת באהבה והשלמה - הוא כאן ואחר כך לא יהיה כאן, אבל הפרי ימשיך אחריו - עוד כלנית שבבוא יומה תעשה עוד כלנית ומה עוד בעצם כלנית צריכה?
בגלגול הרביעי ריצ'רד חזר בתור דבורה.
