הכפר נשרף והסבתא - מסתרקת
(אימרת עם רומנית)
- סבתא, סבתא, השדים באים!
- לאט לך, בינוש, נכד אהוב שלי, מי אמר לך דבר נורא שכזה?
- הכומר אמר, הלא תקשיבי - פעמוני הכנסיה מצלצלים.
- לאט לך, בינוש. הכומר, גם את אמא שלו הכרתי, הוא מבין הרבה בישו, בשדים - הרבה פחות.
- אבל הכומר מתעקש, סבתא, ישו בא אליו בחלום ואמר שהשדים באים, לקחת בחזרה את מה שנגזל מהם.
- הכומר, כבודו במקומו מונח, לא אקום בחצי הליל בגלל חיזיונותיו.
- סבתא סבתא, צריך לברוח. וויצאק חזר מהיער - הוא ראה את השדים - עוד מעט ויגיעו לנהר.
- ראה את השדים? ביער?
- כן, גופיהם השחורים הסתירו את העצים, צרחות האימה שלהם הבריחו את האיילות. הוא ראה גופה של ארנבת עפה באוויר.
- ארנבת עפה באוויר, בינוש יקר שלי?
- כן, היא נפלה ליד הבאר שבמרכז הכפר.
- ליד הבאר? במרכז הכפר?
- כן סבתא
- אם כך, הבא לי את החלוק שלי, צריך לקום מהמיטה.
- סבתא, סבתא, השדים חצו את הנהר, הם גדולים ושחורים, פי שתיים מקומת אדם, צ'יזיק שומר המעבורת, נס על נפשו, צורח חזק יותר מכשנפל שיכור לתוך המדורה. כל הכפר כמרקחה. התשמעי את הצעקות?
- שומעת, נכדי האהוב, עזור לי בבקשה, והדלק את הנר.
- סבתא, סבתא, צריך לברוח, אין זמן, אבא אמר שעוד מעט השדים כבר כאן, קחי מה שאפשר ונוסי על נפשך. הנה אביא מזוודה, רק תגידי מה לשים בה. כולנו נברח למקום אחר, היער שלנו מקולל.
- לאט לך, בינוש, נכד אהוב שלי, היער אמנם מקולל, אבל הסתכל כאן במראה - גם השיער שלי - מקולל - ראה איך הוא פזור - קווצות קווצות ממנו לכל כיוון, כמו מכשפה אני נראית.
- למי אכפת איך את נראית? השדים כבר כאן. ז'מוש ראה אחד בכניסה לכפר. הבית של פייניך עולה בלהבות.
- איזה דבר נורא להגיד לסבתא - למי אכפת איך את נראית?
- סליחה, סבתא, לא התכוונתי לפגוע, אבל אין זמן, צריך למהר, השדים, עוד מעט והם כאן.
- בינוש, אהוב שלי, אני סולחת לך, אבל רק בגלל שאתה כל כך צעיר.
- סבתא, אם לא נברח - אולי לא אזכה להיות מבוגר. השדים כבר כאן, השדים כבר כאן!
- בוודאי שתזכה. אתה הרי הנכד הבכור שלי. האהוב עלי מכל. הבא לי בבקשה את המסרק משם. רגלי חלשות וקצת קשה לי ללכת.
- סבתא, את מסתרקת? עכשיו?
- לא אצא לרחוב כמו מכשפה, יש לי את הכבוד שלי, לא אתן לשכנים את התענוג הזה, גם לא לאמא שלך, בוודאי שלא לפלוטניק הזקן.
- סבתא, את עוד מסתרקת? אמא השביעה את אבא שהיא סופרת עד מאה ואנחנו בורחים בלעדיך. רחוב שלם כבר עולה באש. השדים חטפו את לריסה המשוגעת, היא צורחת עכשיו ליד הנהר.
- לריסה צורחת גם ביום רגיל, וכן אני מסתרקת, שאהיה ראויה לצאת מהבית. מה זה? ראה, גרגיר של יער נתפס בשערי, איך לא שמתי לב? שים אותו שם על השולחן.
- סבתא, אני לא יכול יותר, אני אורז לך דברים ונצא.
- ארוז מה שאתה רוצה, נכד אהוב שלי. לצאת, אצא רק כשאהיה מסודרת כהלכה.
- סבתא, סבתא, אמא ואבא ולוטי ואדק ברחו עם העגלה שלנו. כמעט כל הכפר כבר ריק. השדים העלו באש את בית המרזח. איך יכולה את להמשיך ולהבריש? שיערך הארוך עוד יעלה באש.
- סירוק טוב דורש מומחיות, ביינוש, ראה את השוונצים השחורים האלה שהסתבכו בו - גרגירים של יער הם - הנה שני ושלישי ורביעי, כל כך קטנים ועושים כאלה סיבוכים - קשרים על קשרים על קשרים.
- סבתא סבתא, כולם כבר ברחו, השדים ברחוב הסמוך, רק זמולטיק הזקן נשאר, יש לו בעגלה, עוד שני מקומות, לך ולי, אם תמהרי נספיק להמלט…
- מוטב לי למות מאשר שאהיה חייבת משהו לזמולטיק הזקן. מאז שסבא נפטר, לא חדל מלהטריד אותי הפגע הזה... אבל הבט, בינוש נכדי האהוב, הנה עוד גרגיר אחד אחרון של יער, שחור כמו קודמיו, השלושה עשר במספר. שים גם אותו שם על השולחן והבא לי בבקשה את הפטיש של האגוזים.
- סבתא יקרה שלי, עוד את הפטיש אביא לך ואם לא תברחי - אברח אני, אהבתי אליך עזה, אבל חיי הצעירים - יקרים לי.
- עכשיו הכה בכל הכוח, נכדי האהוב, הכה בגרגירים ומעך אותם, חזק ככל שתוכל. הך, הך, הך, כן, כך, בדיוק, ועוד פעם אחת אחרונה.
- סבתא, סבתא, מה זה השקט שפתאום השתרר שם בחוץ?
