ביום רביעי, לפני קצת יותר משבוע, התקיימה הפגנה ארצית נגד רצח נשים. אני נגד רצח נשים באופן מאד ברור וגורף אז החלטתי להצטרף. ההפגנה עצמה היתה מבחינתי די מינורית: עמדנו כמאה איש בצומת שבין מת"מ וקניון חיפה ומישהי הקריאה מניפסט שכלל בעיקר דרישה לעצור את התופעה ולהעביר כל מיני תקציבים שכבר הובטחו לפרויקטים הקשורים בחינוך נגד אלימות במשפחה ולמקלטים לנשים שמאיימים על חייהן. חלק מהנוכחים נשאו שלטים. בקבוצה שהגיעה אתי מגוגל היה רוב גברי (יש יותר גברים מנשים במשרד שלנו) השאר היו כמעט כולן נשים. היו שם גם שני שוטרים ושוטרת שבאו לוודא שלא נחסום את הצומת. את רכב המשטרה שלהם החנו על הנתיב השמור לתחבורה ציבורית שכעת היה חסום. חלק מהנהגים שעברו צפרו. אני רוצה להאמין שהיו אלה צפירות תמיכה (קשה להבדיל בין צפירת תמיכה וצפירת התנגדות אם הצופֵר לא אומר דבר). אחרי כשעה התפזרנו בשקט איש למקום עבודתו.
ביום ששי שאחר כך קראתי בעיתון סיכום שמישהי כתבה על ההפגנה. היא ציינה בסיפוק שזו היתה הצלחה גדולה וציינה לשבח את מספר המשתתפים והפיזור שלהם על פני כל הארץ וכל המגזרים. היא גם הוסיפה שהדרך עוד ארוכה אבל בהפגנה הזו נעשה הצעד הראשון בדרך להפלת משטר הפאטריארכיה.
שמחתי שההפגנה היתה הצלחה, אבל את הנושא של הפלת שלטון הפאטריארכיה לא ממש הבנתי ואני אפילו לא בטוח שאני מסכים עם כל מה שמקובל בדרך כלל להכניס לתוך המושג הזה.
