כבר יותר משבועיים שאישתי בניו זילנד הרחוקה. היא תשאר שם יותר משבועיים נוספים. ואני נשארתי כאן בארץ ה"אין חורף" (וגם "אין ממשלה", אבל בואו נעזוב את זה עכשיו). למה לא הצטרפתי אליה? הרבה סיבות. מישהי ששמעה חלק מהן כינתה אותי "סחי", שזה בערבית "בריא" (כן אני מכיר גם את הקונוטציות האחרות של המילה הזו). בסך הכל לא חסר לי דבר (טוב כן חסר, אבל על זה אני לא כותב בפייסבוק). ואני יוצא ומבלה ונהנה. למעשה, מרוב שאני יוצא ומבלה ונהנה אין לי זמן לעשות כמה מהפרוייקטים האישיים שהבטחתי לעצמי שאעשה כשאישתי בניו זילנד.
בשלב כלשהו, ברכבת מתל אביב לחיפה בשעה 23:30 בלילה (כן עד לא מזמן היה דבר כזה) בדרך חזרה ממופע מצויין בלַיְין של "הצתה מאוחרת" במאז"ה 9, עלה בדעתי שיש בבליינות הזאת שלי גם מימד של בריחה - בריחה מהגעגועים והבדידות שיתפסו אותי בהעדרה אם אעצור לרגע לשאוף אוויר.
אז היום החלטתי שדווקא - אוכיח לעצמי שאני יכול להתמודד ופשוט אבלה יום שקט בבית. אפילו התישבתי לכתוב משהו לפייסבוק. אלא שאז הבחנתי בגעגוע שהציץ מעבר לפינה ותכנן לעטוף אותי ומיד נזכרתי שיש הופעה בוונדר-בר של Totemo ו Luna abu Nassar שאני פשוט חייב, אבל ממש חייב לראות.
אני יודע שזו לא דרך לנהל את החיים שלך, אבל לשבועיים-שלושה שנותרו - אולי זה בכל זאת יעבוד,
אז להתראות…
בתמונה אני עם ה Reduced Shakespeare company שבאו כל הדרך מאנגליה לחיפה'לה שלנו ונתנו הופעה מאד משעשעת בשם Hamlet's big adventure - שהיא prequel מצחיק ברמות למחזה שכולנו מכירים.
