שלום עליכם

בדרך למוזיאון תל אביב התישבנו בארקפה (arcaffe) של בית אסיה. בדרך כלל אני מעדיף מקומות שהם לא רשתות, אבל המקום נראה כל כך הומה ומזמין שנכנסנו. כשישבנו שם, שמנו לב שממש מולנו מעבר לכביש נמצא "בית שלום עליכם". מה זה? תהינו - הרי שלום עליכם גר בניו יורק וגם זה היה מזמן. הסתבר שהקימו שם בפינה של וויצמן וברקוביץ' (הטוסיק של מוזיאון תל אביב ובתי המשפט) בית שהוא מרכז הנצחה לתרבות היידיש. הלכנו להציץ. המקום היה סגור, אבל הגברת הבודדה שהיתה שם, כל כך שמחה מהתענינותנו, שנתנה לנו להכנס למרות שהם פתוחים לקהל רק אחרי החגים.

כמה חדרים לא גדולים. תמונות ומגזרי ניר ופסלים מעץ של יִידֵנְס - יהודים גלותיית. כולם קצת כפופים ועקומים ועניים ונאבכים, אבל ניכר שנעשו באהבה רבה. גם תמונות של שלום עליכם, "גדול סופרי היידיש" והסברים על חייו ופועלו. בתמונות רואים שהוא מנסה להראות גנדרן (dandy), אבל אבוי, גם לו, יצא קצת נֵאבֶּך. היה גם פוסטר שמזמין לפרימיירה של "טייבלה דר מילקכר" ב"מאדיסאן סקוואר גארטן" מ 1919.

• אתם יכולים להכנס גם לסיפריה.

אמרה הגברת ונכנסנו.

עד כאן התחושה שלי היתה בעיקר של זרות ודחייה. נכון, אני חצי אשכנזי, אבל גדלתי בישראל הציונית של שנות השישים, בה כל דבר מהגלות ההיא היה מאוס והסתיים בשואה. בספרייה היה יותר מבלבל, כי היא מאד הזכירה לי את הספריה של סבא שלי זכרונו לברכה: אותם כרכים של כל כתבי מנדלי מוכר ספרים ושל י.ל. פרץ וכמובן - שלום עליכם. אותם ספרי תנ"ך ומשנה והגות. זר ומוכר. אדם חכם היה הסבא שלי ואני מאד מעריך אותו ואת הגותו. שוב ושוב מצאתי עצמי מתנדנד בין הדחייה והבושה מהעולם העני והסגור והעלוב הזה שבמקרה (אבל תאמינו לי, רק במקרה) הוא המורשת שלי. לבן קול אחר שאמר לי - כַּבֵּד את האנשים האלה, שבשיא העוני והעליבות והרדיפות, הצליחו לשמור על הומור ועל חוכמה ולימוד ועל מסורת אבותיהם - וכשרק נִתְנה להם ההזדמנות עלו ופרצו - הקימו מדינה בישראל ותעשיית סרטים בארה"ב ותחנות כוח בגרמניה וספרים ושירים ופילוסופיה וגם לא מעט בדיחות (כן, ביידיש הן באמת נשמעות יותר טוב, גם אם אני לא מבין אותן).

יצאתי משם נבוך ומבולבל. טוב שאישתי, בניגוד אלי, נשארה מפוקסת והודתה גם בשמי לגברת שפתחה לנו את שערי המקום.

הוקל לי כשנכנסנו למוזיאון תל אביב - דוד אבידן: נביא מדיה, סמאח שחאדה: מהלכת קסם, תמר הירשפלד: ארץ חדשה, אמנות מודרנית, אימפרסיוניסטים וסוראליסטים, וגם סרט ווידאו על על שתי בובת פאנק מזדקנות -

דברים פשוטים שקל לי להבין ולחוות דעה עליהם.

כביסה

16 באפריל 2034, ספינת החלל תגלית - יומנו של הקפטן

• תקלה ראשונה. זה קרה בזמן שדני, קצין המדע שלנו, הדגים לתושבי כדור הארץ את מערכת חיזוי המטאורים של החללית. למזלנו ד"ר שלומית ענבר, עלתה במהירות על הבעיה ופתרה אותה.

18 באפריל 2034, ספינת החלל תגלית - יומנו של הקפטן

• הבעיה מחמירה ומשפיעה על כל חברי הצוות. אי אפשר להמשיך כך יותר. אולי טעיתי כשלא הוריתי על ביטול המשימה קודם. מתפלל לטוב.

כשסוכנות החלל הישראלית שיגרה את תגלית - ספינת החלל הראשונה שלנו למאדים, נראה היה שחשבו על הכל. המחשבים החזקים בעולם. המילה האחרונה בטכנולוגית מיחזור מים - פיתוח ישראלי מקורי. אחרי כל שימוש, מכסת המים הנקיים חזרה לָמקסימום. תוך שלוש דקות. המנועים מוקמו במדויק להבטיח יכולת תימרון שרק NASA ואולי סוכנות החלל הרוסית יכלו להתחרות בה. גם בהרכב האנושי הושקעה מחשבה רבה והצוות, שמָנָה בדיוק ארבעה גברים וארבע נשים, היה מאוזן גם מבחינת המגזרים והעדות. ביניהם החזיקו ב 14 תארי דוקטור, תואר שרברב מוסמך, חשמלאי מדופלם ואפילו תעודת שף בוגר קורדון בלו.

רק דבר אחד שכחו. 

בשבוע הראשון, אף אחד לא שם לב וכל איש צוות שם את הכביסה שלו בשקית ניילון שהביא מהבית. בשבוע השני, כבר התחילו להגמר לאנשים הבגדים הנקיים וכולם הבינו שיש בעיה. התקלה הראשונה ארעה ב 16 באפריל, כשדני, קצין המדע, התראיין לטלוויזיה. ד"ר שלומית ענבר, רופאת הצוות, שהבחינה שיש לו על החולצה כתם גדול בצד שמאל, הסתירה את צידו השמאלי, זה היה קרוב. במהרה המחסור בבגדים נקיים נתן את אותותיו באנשי הצוות כולם:

"זו ממש בעיה הילכתית, אני חייבת בגדים נקיים לשבת" קיטרה ד"ר בלהה משי-זהב.

"לא יודע איך זה אצל היהוּד, אבל אצלנו במגזר מקובל להחליף גרביים כל יום" התלונן ד"ר מחמוד אבו-נהר הפיזיקאי של הצוות.

"שלמה, עד שאין מצעים נקיים - אתה יכול לשכוח מסקס" בישרה קצינת הניווט לקפטן שהיה גם בעלה.

• ערד 3, כאן תגלית, יש לנו בעיה. אנחנו צריכים לכבס את הבגדים שלנו. מחכים להנחיות, עבור.

השתרר שקט בצד השני.

• ערד 3, כאן תגלית, האם קיבלתם?
• כאן ערד 3, קיבלנו.

[לעשות הפסקה רגע - עד שימצאו פתרון]

• כאן ערד 3, אֶהה, צריך להיות לכם דלי בשירותים, אם תפרקו את אחד הרדיאטורים, אתם יכולים להשתמש בו בתור קרש כביסה. מהנדס הקירור אומר שמספיק רדיאטור אחד.

• שמהנדס הקירור יעשה כביסה בדלי עם קרש.

התרעמה אירנה ורשווסקי והוסיפה:

• אני ד"ר לגיאולוגיה עם תואר נוסף בהנדסת מזון. אני לא עושה כביסה עם קרש.

בסוף ניסו, אבל זה לא עבד. בהעדר כוח משיכה, המים כל הזמן ברחו מהדלי. חוץ מזה הסתבר שמערכת החמצן של החללית דווקא זקוקה לשני הרדיאטורים שלה.

הצוות היה קרוב לייאוש. רק דני, המדען הראשי, לא איבד את האופטימיות שלו. כל הלילה הוא עבד, מחשב חישובים ובודק אלטרנטיבות. בבוקר, ביקש מכולם לסלק את כל הציוד מחדר הצוות ואחר כך דרש שיביאו את כל הבגדים המלוכלכים שלהם וישימו על השולחן הגדול שבאמצע.

בשמונה וחצי שעון ישראל, נשמעה האזעקה במרכז הבקרה שבערד. התורן נחרד לגלות שלפי כל הסימנים החללית ננטשה.

• תגלית, כאן ערד 3, האם שומעים?

לא היתה תגובה. 

• תגלית, כאן ערד 3.

• אולי הם עברו לגשושית הנחיתה, אין שם קליטה. 

הציע מישהו. 

• אני מקווה בשבילם שזה מה שעשו כי הלחות בחדר הצוות כבר הגיע ל 70%
• גם הטמפרטורה - עברה את ה 40 מעלות
• זה נדמה לי או שהחללית מסתובבת שמאלה
• לא, היא עכשיו מסתובבת ימינה
• לא, דווקא שמאלה
• נראה לי שהיא מסתובבת עכשיו במהירות מטורפת.
• כן, מעל 750 סל"ד
• שום דבר לא יכול לשרוד את זה.

כשהצוות חזר, הם מצאו את הבגדים שלהם דבוקים לקירות, סחוטים היטב. הכביסה, יצאה נקייה.

20 באפריל 2034, ספינת החלל תגלית - יומנו של הקפטן

• בעיית הכביסה נפתרה. פרט לזה שאחד הגרביים הצהובים של הקפטן נעלם - הכל תקין. ממשיכים במשימה.

יתוש

על הזרוע שלי עומד יתוש.

בזמן האחרון, אנחנו כל הזמן נעקצים. ממש בעיה אצלנו בבית. 

ועכשיו, פה, על הזרוע שלי, עומד יתוש.

אני לוקח נשימה עמוקה ומרגיע את עצמי:

"העולם כולו טוב".

ואז, מכה מכוונת היטב עם היד השניה ישר אל הזרוע.

האם הצלחתי? אני מחפש עדויות.

"כן!" משהו שחור נשאר לי על כף היד. 

מחצתי אותו למוות!

אחרי רגע אני מגלה שלפני שמת, עוד הספיק לעקוץ אותי.

הגירוד נשאר איתי גם אחרי שההנאה מזה שהצלחתי למחוץ אותו מתפוגגת.