חפש בבלוג זה

יום חמישי, 17 בדצמבר 2020

החג של סאן לְלָה

 מכל החגים, החג הכי קסום הוא החג של סאן לְלָה. כי זה החג שבו כל משאלותיך יתגשמו, שבו תקבל את כל מה שאי פעם רצית, שבו העולם יהפוך להיות יותר טוב.

כשהייתי קטן, רציתי אופנים, ואבא הבטיח לי שאקבל - בחג של סאן לְלָה

אחותי רצתה בית בובות בארבי כזה גדול, כמו שראינו בחנות הכלבו ואחרי שנדנדה לאבא מספיק הוא הבטיח לה שתקבל  - בחג של סאן לְלָה.

את הסייקטים המיוחדים שאחי הקטן כל כך רצה - גם אותם אבא הבטיח שיקבל - בחג של סאן לְלָה.

גם את הרכבת החשמלית שכל שלושתינו רצינו, כשגדלנו מעט - אבא הבטיח שנקבל, כמובן - כן ניחשתם - בחג של סאן לְלָה.

אבל לא רק דברים גשמיים וחמריים.

בחג של סאן לְלָה - הילדים של השכנים יפסיקו להציק לנו. "לתמיד אבא?" "כן, לתמיד"

בחג של סאן לְלָה - נזכה לראות עוד פעם אחת את סבתא ולהגיד לה שלום כמו שצריך.

אחותי סיפרה לי פעם שבחג של סאן לְלָה - אולי אפילו יפרוץ שלום עולמי.

לנו היהודים יש חגים לפי עונות השנה - סוכות בסתו ופסח באביב וחנוכה בחורף ושבועות בקיץ.

אבל להם, לנוצרים, שם בצרפת מאיפה שבאנו יש חגים לפי השמות של הקדושים. החג של סנט ברתולומיאו

החג של סאן אגוסטין, וכמובן החג של סנט אטיין - הקדוש של העיר ממנה באנו.

ומעל לכולם, ראשון והכי חשוב - החג של סאן לְלָה. נכון, אנחנו היהודים לא חוגגים את החגים של הנוצרים, אבל החג של סאן לְלָה הוא חג מיוחד ואבא הבטיח לי שגם אנחנו יכולים לחגוג אותו.

כך עברה עלי ילדותי, בציפיה נרגשת לחג של סאן לְלָה. רשימת ההבטחות שאבא הבטיח הלכה וגדלה משנה לשנה והחג עדיין לא הגיע.

"אבא, מתי יגיע החג של סאן לְלָה?"

"רגע, בו נבדוק בלוח השנה". גם כאן, בארץ, תמיד היה לו לאבא גם לוח שנה עברי, וגם לוח שנה צרפתי, כזה שבכל יום היה כתוב שם הקדוש שלו. אבא היה פותח את שניהם ברוב טקס ומראה לי באצבע ומקריא: השבוע אנחנו כ"ה בכסלו עד ג' בטבת - ליהודים זה חג החנוכה, והנה פה בצרפת זה החג של סאן לואי וסנטה תרזה וסאן דורמיסו ו… אבל לא, תראה, החג של סאן לְלָה - זה לא השבוע.

עברו שנים, גדלנו, גם אני וגם אחותי וגם אחי הקטן. חלק מהמתנות שרצינו, קיבלנו וחלק לא. אחר כך התחלנו לעבוד קצת בחופשים והיינו קונים בעצמנו ואחר כך הלכתי לצבא. עדין חיכיתי לחג של סאן לְלָה, אבל כזה, בחצי כוח. כמו שכבר לא באמת האמנתי שאליהו יבוא וישתה את היין מהכוס בליל הסדר.

עד אותו היום שאחותי התקשרה אלי נרגשת וסיפרה לי ש"סאן לְלָה", זה בסך הכל צירוף מילים בצרפתית שפירושו "אף פעם". החג של אף פעם! אתה מבין?

כמובן שהבנתי, אבל כבר הייתי מבוגר ואבא כבר היה חולה באותה העת ובמקום לכעוס עליו פשוט קיבלתי את זה. לפחות הוא אמר אמת: באמת אף פעם לא קיבלנו את האופניים ההם. גם לא את הרכבת החשמלית או את בית הבובות של בארבי. החג של אף פעם. הוא היה אדם רך וטוב לב וזו היתה הדרך שלו להתחמק ולא להגיד לנו את ה"לא" ישר בפרצוף.

סלחתי לו על זה. מזמן סלחתי. ובכל זאת מדי פעם, בימים של קושי או של חוסר ביטחון, אני עדיין מתמלא תקווה ומחכה, אולי בכל זאת הוא יגיע, החג של סאן לְלָה וכל הדברים האלה שתמיד רציתי יבואו ויקרו כאן ועכשיו.


מוקדש באהבה לזכרו של דודי משה/מואיז סואץ שהחג של סאן לְלָה היה בעצם החג שלו.