תעופה בין כוכבית, קורס מתקדם, בחינת גמר, סמסטר חורף.
לעזאזל, מה קורה לו? למה הוא לא מצליח? כנראה הסמסטר הבחינה קשה במיוחד. זה ההסבר היחידי, אין הסבר אחר למה הוא שוב ושוב נתקע.
כל השבוע האחרון מרדכי למד ולמד, ותרגל ותרגל. את הפיסיקה, את המתמטיקה, את הנוסחאות, את שיטות החישוב. אתמול בלילה הוא פתר את הבחינה שפרופסור סטנלי נתן בסמסטר קיץ, שום בעיה. הוא שרק את החומר. אחר כך גם השווה לפתרון שהתפרסם באתר - אף שגיאה.
וכאן - בבחינה, בזמן אמת - כלום. הכל תקוע: חללית יוצאת מכדור הארץ, היא מונעת בדלק סטריקוני, מקדמי עילוי x, מקדמי שריפה y, היגוי בעזרת navo-stylers סטנדרטיים. תן את פרמטרי הטיסה (דלק, נקודות היגוי לשריפה וכו') כך שהחללית תוכל להמלט ממערכת השמש.
הוא התחיל ב"פיתרון בית ספר": הכי קשה זה ההמראה וההתנתקות מכדור הארץ, חישוב, חישוב, חישוב, זהו, עכשיו אתה בחוץ, אבל במסלול התנגשות עם הירח - תיקון ראשון, תיקון שני, תיקון שלישי - הגעת לצדק. בום, נגמר הדלק, game over.
הוא מתחיל מהתחלה - חייב להיות לשאלה הזאת פתרון. אולי חלוקת משקל שונה בתוך החללית… שעתיים חולפות. הוא עדיין לא פתר. איזה מרצה דפוק זה - מה הוא נותן רק שאלה אחת בבחינת גמר? ועוד כזאת קשה? כבר במהלך הסמסטר היו רמזים שהמרצה הזה קשוח. לא כמו סטנלי שמעביר את הקורס בדרך כלל. לעזאזל, זה כולה פיזיקה ומתמטיקה, קטן עליך. אבל כל הפרטים המשניים שהמרצה מתעקש שתתחשב בהם, הופכים את השאלה הפשוטה הזאת לסיוט אמיתי. לרגע נדמה לו שהוא מצא את הפתרון אבל אז בדק ומצא שהחללית בסוף תיפול לשמש. רגע, אולי היגוי הפוך?
"אני מרים ידיים, נתראה במועד ב'", ממלמל מִישהו ויוצא מהכיתה. הוא לא הראשון, מתוך קורס של עשרים אנשים, עכשיו נשארו בכיתה רק שמונה, השאר פרשו. אפילו לא הגישו. לא. הוא סטודנט מצטיין. הוא לא יכול להרשות לעצמו את הפשלה הזאת. הוא חייב להצליח. מבט חטוף בשעון, לעזאזל עוד מעט נגמרת השעה שלישית.
אחד כבר הגיש - דניאל מינסקי, הבחור השקט ההוא, כולם חושבים שהוא מוזר, אבל הוא, מרדכי, דווקא מחזיק ממנו. עוד שלושה פרשו. הוא מנסה מחדש.
המרצה כותב משהו על הלוח. הוא מרים את ראשו לקרוא: "עוד חמש דקות".
יש! הוא מצא! יש לו את הרעיון. חתיכות מהפתרון מפוזרות על פני המחברת - הוא באמת התחיל טוב, אחר כך להעתיק מהעמוד העשירי, עכשיו הטריק עם ההיגוי ההפוך...
"זמננו תם", מכריז המרצה. הסטודנטים הנותרים מגישים את מחברותיהם בטרוניה. זה ברור, הם לא הצליחו. רק הוא כותב וכותב וכותב. המרצה עומד לידו, בכל רגע יחטוף מידיו את המחברת. הוא מתכופף קצת, רוכן מעל המחברת, שיהיה קשה לקחת אותה, הוא חייב לגמור. הוא נשאר האחרון בכיתה. המרצה עומד ממש מעליו עכשיו. עוד חישוב, עוד בדיקה. זהו, הוא הצליח, ממש ברגע האחרון.
הוא מוסר את המחברת למרצה.
"יפה מאד מרדכי", אומר לו המרצה, לוקח את המחברת שלו ויוצא במהירות מהכיתה.
"רגע, שכחת את המחברות האחרות", קורא מרדכי אחריו, אבל המרצה כבר לא במסדרון. לאן הלך? מרדכי חוזר לכיתה לאסוף את חפציו. בדרך למושב שלו, הוא עובר ליד שולחן המרצה. חמש מחברות בחינה מיותמות ניצבות שם. מתוך סקרנות הוא מציץ בהן, מעניין מה עשו האחרים:
נשארה רק מחברת אחת, של דניאל. אם יש בקורס מישהו שיכול לפתור את השאלה, זה דניאל.
הוא פותח את המחברת. במקום נוסחאות וחישובים הוא מוצא שם רק שלוש מילים כתובות בגדול:
כולם ידעו שדניאל קצת מוזר. לכן, כשבבוקר הוא העיר את כל המעונות בהיסטריה, וצעק שבלילה באו חייזרים וחטפו את מרדכי, אף אחד לא התייחס.
