תפוח בדבש
כמו הרבה תגליות מהפכניות, גם זו התגלתה במקרה, כשבארוחת ערב ראש
השנה, חמדו להם אסף ועומר, בני הדודים הפרחחים, לצון והפילו את ה I-Phone החדש של סבא שלמה לקערה של הדבש (Apple – תפוח,
בדבש, הבנת? חחחחחח...). סבא שלמה החל לצרוח ואחר כך צנח על מושבו בחשד להתקף לב.
אבא ויתר על נימוסי השולחן שלו ושלף ביד רמה את המכשיר מהעיסה הדביקה ומיד רץ איתו
לכיור והחל לנגב אותו במטלית לחה. שאר בני המשפחה הסתובבו אנה ואנה בהתרגשות רבה.
אחרי כמה רגעי חרדה וניגוב אינטנסיבי כשנראה היה שהמכשיר נוקה לגמרי,
ניסתה הדודה רבקה להתקשר למכשיר. הוא צלצל! (אם כי בטון מעט עמום מהרגיל), הרוחות החלו
להרגע. סבא התאושש והתעקש לקבל את השיחה, ואחר כך נזף ברבקה שתפסיק לדבר בקול רם כל
כך כי הוא לא שומע מה מדברים בטלפון. זמן קצר אחר כך, כשהוגשה העוגה, כבר נראה היה
שהדברים חזרו לשגרה.
אלא שמשהו מהדבש בכל זאת חדר לתוך המכשיר ועשה את דרכו ללב מערך
התוכנה שלו. בימים הראשונים, סבא שלמה לא הבחין בדבר, אבל ככל שנקפו הימים הוא שם
לב לאיזה שהיא שלווה, או אם תרצו דביקות מסוימית, במכשיר. המכשיר, אם אפשר לומר כך
– דבק בגרסתו המקורית ושוב לא הציק לשלמה לעדכן גרסאות של תוכנה כל שני וחמישי.
לאחר כשבועיים אפילו שלמה, שלא היה מומחה גדול בטכנולוגיה, שם לב לדבר. בהתחלה הוא
היה מודאג, שהרי אין דבר מפחיד יותר בגילו המתקדם מהתחושה ש"העולם צועד קדימה
ואתה נשארת מאחור", אלא שהמכשיר המשיך לעבוד: שיחות התקבלו, וואטס-אפפים הצטיצו
פנימה והחוצה ואפילו ה facebook המשיך להתעדכן בתמונות חדשות
של הנכדים והנין (וגם בתמונות של זקנות זימתיות, שההיא, שלמדה איתו בכתה ב' לפני
איזה מאה שנה, היתה שולחת לו מדי פעם). שמח סבא שלמה בחלקו – שוב לא התחלפו לו
האייקונים על המסך ומיום ליום ומשבוע לשבוע כל הכפתורים המשיכו להשאר באותו המקום
ולהתנהג בדיוק באותו האופן שהוא כבר הכיר והתרגל אליו. כמו שאומרים – החיים דבש.
כשסבתא רטנה ששוב התחלפה לה הגירסה בטלפון והיא לא מוצאת איך עושים "send" הוא לקח את המכשיר שלה וללא מלים שמט אותו
לצנצנת הדבש הגדולה שנשארה להם עוד מארוחת החג של ראש השנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה