סיפור זן
כשסיים
אב המנזר שינג-יו את המדיטציה שלו הוא קם והכריז: "סיימתי את המדיטציה".
אחר כך הוא הזדקף, לקח שתי נשימות עמוקות, התבוננן בנוף המדהים שניבט ממרפסת המנזר
והכריז: "כעת אוכל את האורז שלי". בצעדים איטיים ושקולים, התקדם לעבר המטבח, לקח את קערת האורז
שלו ומלא אותה. אחר כך התישב על דרגש העץ ולאט לאט אכל את ארוחתו, מתרכז במהותו של
האורז שנהיה לאוכל שנהיה לחלק מגופו שלו. כשסיים קם והכריז – "כעת אשטוף את
הקערה". הוא
הלך לשוקת שעל יד הבאר, יצק מעט מים ושטף את הקערה. כשסיים החזיר אותה למקומה
במטבח, חזר למרפסת ולכרית המדיטציה ולאחר שנח מעט הכריז: "הנזיר קאו-פו, מה
חדש?" הנזיר
קאו-פו, שכל הזמן היה שם ברקע, דרוך לרשום את מוצא פיו של שינג-יו, קם ונגש לאב
המנזר נושא בידו את הטאבלט השחור והקריא: "על המדיטציה קבלת 1537 לייקים, על
אכילת האורז 1772 ועל שטיפת הקערה 2574 לייקים." "ומה אתה חושב על
כך?" שאל אב המנזר. קאו-פו הרהר רגע והשיב: "שטיפת הקערה חשובה מאכילת
האורז, אבל ללא האורז, מה יהיה שם לשטוף?" באותו הרגע זכה
שינג-יו בהארה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה