ערב חג, ואני בדרכי לעבודה. "מה פתאום?" זועק משהו בתוכי. "אני הרי לא עובד ימי ששי - ערב חג צריך להיות אותו דבר!". אבל זה לא נחשב יום חופש ויש כמה דברים שצריך לעשות דווקא היום ועכשיו שמונה בבוקר - אז אני בדרכי לעבודה. הגוף מוחא, עוד לא התעורר, גם הנפש מרגישה ירודה. מוזיקה - זה מה שצריך. אני נותן לסינדי לאופר להסביר לי ש Girls just want to have fun ועד שאני מגיע למרכז חורב כבר היָדים מתופפות על ההגה והראש מתנדנד מצד לצד והעולם באופן כללי נראה יפה יותר. יש אפילו יתרון בערב חג - מרכז חורב לא פקוק. כן, שמונה בבוקר ואין פקק! בכל זאת בלי להמתין רמזור אחד אי אפשר. להעביר את הזמן אני מעיף מבט לרכב שמשמאלי. יושב שם איזה חנון אחד - לבוש שמרני כזה, משקפיים. האמת, לא כל כך שונה ממני. גם הוא מתופף על ההגה שלו ומנענע את ראשו מצד לצד. האם זה היום של סינדי לאופר? אני תוהה, אבל לפי הקצב שהוא מניד את ראשו - הוא מאזין למשהו אחר לגמרי. אני מסיט את עיני ממנו. אם אנאץ בו יותר מדי מבטים אני עלול להפריע את השמחה והקצב שלו ואחרי הכל, גם הוא כנראה - צריך לעבוד בערב חג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה