קו 63 הגיע באיחור. אולי בגלל זה האוטובוס היה מלא וצפוף. איכשהו הצלחנו למצוא לעצמנו מקום עמידה ליד הדלת האחורית, ליד שתי נערות מצחקקות בשיער ארוך ובלבוש מינימאלי. איך שנעמדנו לידן מיד הן פרצו בציחקוקים. גם הגברת שירדה בתחנה הבאה עוררה בהן ציחקוקים עליזים. כשהנהג סגר את הדלת והמשיך לנסוע הן כמעט נשפכו מרוב שזה היה מצחיק. אחר כך אחת מהן נזכרה במורה שלה לתנ"ך והדבר כמובן עורר עוד גל של ציחקוקים רמים. למרות שהן ניראו כאלה נקיות ומסודרות, עלה בדעתי שאולי הן לקחו איזה משהו ועכשיו הן מסטוליות. כשהן ירדו (מצחקקות בחדווה) על יד עזריאלי, קול פנימי ועתיק בתוכי לחש לי שהנְעוּרִים הם המְשַכֵּר החזק ביותר שיש ולא באמת צריך שום דבר אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה