הפאב היה ממוקם בחלק העתיק של העיר, ממש ליד ככר השוק הישנה. כשיצאו ממנו,
היא כבר היתה די שיכורה. היא קוותה שהאלכוהול יעזור, אבל הפעם הוא אכזב: הכאב לא
כהה והשלווה המעט מטופשת שהיא כה יחלה לה, לא באה. במקום זאת הכאב נותר חד כשהיה ועוד
נוסף לו איזה גירוי או גירוד, תחושה של אני חייבת לעשות משהו או שתיכף אתפוצץ. גם
בן זוגה היה שיכור, עליו נראה היה שהאלכוהול דווקא השפיע לטובה. הוא היה עליז ושמח
וכשהיא אמרה לו שנורא קר לה, הדבר שיעשע אותו והוא פרץ בקולי קולות בשיר מפגר:
"קר, קר,בכל העיר, קר,
ממש כמו בסיביר".
זה כבר היה יותר מדי והיא נשאה עיניה לשמים "מאין תבוא
ישועתי", אלא שככר השוק העתיקה היתה קטנה ובמקום שמים נתקל מבטה במגדל של
הכנסיה. "כמה זמן שכף רגלי לא דרכה במקום הזה", חשבה, "למעשה מאז
כריסטמס כשנגנו שם את המיסה ההיא של באך והיא באה לשמוע איך צלילי העוגב מהדהדים
להם הלוך ושוב בין הקירות העבים ועתיקים. אומרים שהאקוסטיקה כאן מאד מיוחדת".
לפתע, למרות שלא היתה דתיה, היה דחוף לה להכנס לשם. אולי אפילו להגיד
משהו לאלוהים. מה יש, הוא אלוהים – גם בשתיים בלילה הוא יכול לשמוע אותה. על אף
השעה המאוחרת, הדלת הקטנה שבתוך השער הראשי של הכנסיה היתה פתוחה והיא נכנסה פנימה.
לקח לבן זוגה רגע להבין לאן היא נעלמה ואז הוא פתח במרוצה והתנדנד פנימה בעקבותיה.
היא כבר היתה די קדימה, כמעט על יד המזבח, כשהוא השיג אותה. מעוצמת התנופה הוא לא הצליח
לעצור ובטרם נתקל באחד הספסלים ונפל עוד הספיק לדרוך לה על הרגל במלוא כובד משקלו.
צרחה רמה של כאב נפלטה מגרונה. הצרחה התפזרה בחלל הכנסיה והחלה לחזור
אליה מהקירות. האקוסטיקה באמת היתה נפלאה. את הצרחה השניה היא כבר צרחה בכוונה, כדי
לשמוע שוב את הקולות המתנפצים לעברה מכל הכיוונים. השלישית כבר היתה יותר קלה,
למרות שהפעם כבר יצאה מעומק קרביה: "אאאיייייי"
-למה? למה זה לא יכול סתם להיות יפה? למה חייב תמיד להיות קורבן?
אבל לפחות אפשר לצרוח, ולפעמים זה מספיק בשביל שהכל יהיה הרבה יותר
נסבל.
נכתב בהשראת השיר IIEEE של Tori
Amos מתוך Choir girl hotel
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה