בן יהודה פינת שדרות בן גוריון. אני ואשתי יושבים לארוחת בוקר תל אביבית. כשהאוכל מגיע, אני שם לב שגם הכסא השלישי שליד השולחן תפוס: שני דרורים חצופים עומדים על המשענת ולוטשים עיניים לסלסלת הלחם שלנו. 'לכו מפה' אני אומר להם. הם נשארים. עוד רגע וחוצפתם גוברת והם מתעופפים אל הסלסלה. אני מנפנף בידי והם בורחים. עכשיו הם על המדרכה במרחק בטוח ממני. הם כל כך קטנים, ליבי נכמר עליהם ואני מפורר מעט מהלחם ומפזר לעברם. מיד באים עוד חמישה דרורים וגם הם זוכים לפירורים. במקום להודות לי, הדבר רק מחזיר להם את חוצפתם והם עכשיו כולם מצייצים בקול:
- תן לי לחם!
- גם לי!
- וגם לי!
- את שלי בלי גלוטן, בבקשה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה