בשיעורי הכימיה בתיכון למדנו על קטליזטור (catalyst) או בעברית – זרז. המיוחד
בקטליזטור שהוא איננו "מגיב" וגם איננו "תוצר" ובכלל, הוא
יוצא מהתגובה הכימית כפי שנכנס, ללא שינוי, ובכל זאת בלעדיו התגובה לא תתרחש. למי
שלא בקי בכימיה – אפשר לחשוב על ערימה של ניירות. הם יכולים לעמוד שנים באוויר
החדר ללא תגובה, אבל רק נקרב גפרור בוער והנה הנייר מתלקח עם החמצן שבאוויר לתגובה
כימית מרשימה.
השבוע מצאתי עצמי נוסע ליבנה ברכבת לצורך ניחום אבלים (המנוחה ראויה לפוסט
משל עצמה – על כן לא אפרט כאן). כשועל רכבות וותיק החלפתי לרכבת לבאר-שבע-דרך-אשדוד-ואשקלון
כבר ב"אוניברסיטה" וכך מצאתי בקלות מקום ישיבה. כבר ב"ארלוזורוב"
היו כל המקומות תפוסים ואנשים החלו גודשים את המעברים. על ידי יושב בחור מלא ועוסק
בטלפון שלו. מולי שתי נשים, אחת נראית דתיה או לפחות מסורתית וגם היא עוסקת בטלפון
שלה. על ידה אשה נוספת, נאה ומעט יותר צעירה וגם היא – עיניה בטלפון. הרכבת נוסעת
וכל אחד מאיתנו עסוק בעניניו. ב"הגנה" כבר מתחיל להיות ממש צפוף. האשה
הצעירה מרימה לרגע את עיניה מהטלפון ומבחינה שעל ידה עומד זוג מבוגר. טוב לא ממש
מבוגר, כבני ששים ומשהו ובהחלט במצב טוב. "בבקשה, את יכולה לשבת" היא
מציעה את מקומה לאשה שעומדת על ידה. "לא תודה, מאמי", עונה לה המבוגרת:
"לא קשה לי לעמוד". תגובתה מוציאה אותי מהטלפון שלי (כן גם אני, איך
נפלו גיבורים) ואני מתבונן במתרחש. הצעירה מציעה שוב והמבוגרת מסרבת שוב. מצד אחד –
כן היא בהחלט יותר מבוגרת, מצד שני, היא נראית בכושר טוב וכמו מישהי שבהחלט יכולה
לעמוד (גם פיזית וגם על דעתה). עוד פעם ופעמיים הצעירה מנסה ולבסוף מוותרת.
המבוגרת, אולי כדרך להוכיר לה תודה אומרת לה: "תראי איזה חוסר מזל, סוף סוף
שכנעתי את בעלי ליסוע פעם ברכבת במקום באוטו ותראי איזה צפיפות יש לנו".
"זה לא נורא, בבת ים יתחיל להתפנות" מנחמת אותה הצעירה.
"את חושבת שזה צפוף, את
צריכה לראות מה הולך כאן בבוקר" מוסיפה הדתיה.
"לפחות יש מקום לעמוד, לפעמים אפילו זה אין" אני תורם את
חלקי.
מתפתחת שיחה קולחת בין ארבעתנו ובין הגברת המבוגרת ובעלה שגם הוא
מצטרף לשיחה. בבת ים אכן העומס פוחת והגברת המבוגרת ובעלה מתישבים ברביעיה
מאחורינו שהתפנתה בינתיים ובכך מתנתקים מהשיחה. אנחנו ממשיכים לדבר ולצחוק כל הדרך
עד יבנה מערב שם אני וגם אחת הנשים יורדים מן הרכבת ופונים איש לדרכו.
תודה לך גברת מבוגרת שהיית הקטליזטור לאחת מנסיעות הרכבת הכי עליזות
שהיו לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה