אקטימל תות

בפעם הראשונה, חשבתי שזו סתם טעות שלי. היה כבר ערב כשגיליתי שחסר לנו חלב ולחם, והחלטתי לקפוץ לסופר החדש שנפתח על יד ביתנו. הסופר התגלה כמסביר פנים, עם מבחר עשיר של מוצרים שכולם מסודרים יפה. מבלי משים מצאתי את עצמי עורך שם קניות ממש. כשהגעתי למחלקת החלב, נזכרתי שחסר לנו אקטימל ושאחד מבנינו, זה שאוהב אקטימל במיוחד, יגיע מחר הביתה, אז הכנסתי גם חבילה של אקטימל לעגלה. כשהגעתי הביתה ופרקתי את המוצרים נזפה בי אשתי: "יכין, למה קנית אקטימל תות? אתה יודע שהבנים מעדיפים את הרגיל". "אוופס, סליחה" התנצלתי, "זה היה בטעות".

לא עברו כמה ימים ושוב מצאתי את עצמי קונה שם בסופר (הוא באמת נחמד). גם הפעם היה חסר לנו אקטימל - בסוף הילדים התפשרו ולמרות שכל אחד מהם הסביר לי בנפרד שהוא מעדיף את הרגיל על התות, הם גמרו את זה - ושוב מצאתי את עצמי מכניס חבילה של אקטימל לעגלה. רמת המודעות העצמית שלי בסופר בדרך כלל אינה גבוה ובעוד החלק התחתון של המוח (זה המחובר חזק לגוף) שולח את הידים למדפים השונים, החלק העליון של המוח עסוק בענינים שמעבר לכאן ועכשיו. בכל זאת כשהגעתי הביתה ואשתי נזפה בי: "יכין, למה קנית אקטימל תות? אתה יודע שהבנים מעדיפים את הרגיל". היתה לי תחושה חזקה שמשהו כאן לא בסדר, כי במעומעם דווקא זכרתי שכן בדקתי את האקטימל לפני שהכנסתי לעגלה ושהוא היה בטעם רגיל.

שבוע אחרי זה, החלטתי שהפעם הטעות לא תישנה וכשעברתי עם העגלה במחלקת החלב בדקתי היטב שהאקטימל בטעם רגיל לפני שהכנסתי לעגלה. ליתר בטחון בדקתי שוב ליד הקופה – הוא היה בטעם תות. לא התעצלתי וחזרתי למחלקת החלב והחלפתי למרות מחאותיהם של העומדים אחרי בתור. בבית אשתי נזפה בי: "יכין, למה קנית אקטימל תות? אתה יודע שהבנים מעדיפים את הרגיל". התבוננתי באריזת האקטימל. ציור חביב של תות שדה התבונן אלי בחזרה. שפשפתי את עיני. היה ברור שמשהו מוזר מתרחש כאן.

בפעם הבאה שהלכתי לסופר כבר הייתי בדריכות מקסימלית. כל כולי קשב וחושי מחודדים. אולי בגלל זה, כשלקחתי את אריזת האקטימל מן המדף (בטעם רגיל, בדקתי), הבחנתי בתנועה החשודה מאחורי אחד מגביעי הקוטג', כאילו משהו קטן התחמק שם אל מאחורי האריזה. מבלי למצמץ הושתתי את היד והזזתי את הקוטג'. יצור קטן בגובה של גביע קוטג' הביט בי בחזרה, היה לו שיער אדמוני ובגד שנראה ספק כמו שמלה ספק כמו תות שדה הפוך. לרגע הוא (או היא) קפא על מקומו אבל לפתע הושיט את שתי זרועותיו הקטנות בתנועה של כישוף – כאילו הוא מעביר איזה כוח ממנו והלאה. הסתכלתי בקו ישר לאן שזרועותיו כיוונו – היתה זו אריזת האקטימל שבידי שעכשיו כבר היתה בטעם תות. "אהה, תפסתי אותך על חם!" צעקתי, אבל כשהסתתי את מבטי חזרה אליו, או אליה, כי בליבי כבר כיניתי את היצור - פיית התות, היא כבר לא היתה שם. התחלתי לחפש בקדחתנות בין גביעי הקוטג', אחד ועוד אחד, הזזתי הצידה, בהחלה בזהירות ואחר כך ביתר מהירות, כשהנה: כן, ראיתי אותה, ושוב התחמקה, התחלתי להעיף אריזות לכל עבר, מתקרב יותר ויותר - עוד רגע ונגיע לקצה המקרר ושוב לא יהיה ליצור הזה לאן לברוח, אלא שאז מעדה רגלי והחליקה על הגבינה שעפה מאחד הגביעים, עוד רגע ואני נופל. חיוך ניצחון שובבי התפשט על פניה של פיית התות, חיוך שהקפיץ לי את הפיוזים ונסך בי כוחות מחודשים. בזינוק אדיר שלא היה מבייש אף שוער נבחרת שלחתי את ידַי לעברה ורגע לפני שנחתתי על הרצפה הצלחתי ללכוד אותה. ממש הרגשתי אותה מפרפרת בין ידַי, עד שבהדרגה אפסו כוחותיה והיא נרגעה.

כשקמתי והתישבתי על הרצפה מצאתי את עצמי מוקף במנהל הסופר, זבנית נרגשת ושני אנשי ביטחון. על הריצפה סביבי התגלגלו מכל עבר גביעי קוטג שבורים ושפוכים למחצה בתוך עיסת לכלוך לבנה. "אדוני אולי יכול להסביר לי מה הוא עושה?" פנה אלי מנהל הסופר בנימוס. ניסיתי להסביר, אבל המלים איכשהו נבלעו בגרוני ולא יצאו כמו שצריך. בסוף ביאושי הרמתי את שתי ידי העוטפות את הפייה: "הנה תראו בעצמכם". איש הביטחון תפס בידי ברגישות אך בנחישות ובהדרגה שחרר אותן אלא שאז הסתבר שמה שאני אוחז בידי הוא בקבוקון של אקטימל (בטעם תות כמובן).

אני מעדיף לחשוב שמנהל הסופר אולי בכל זאת האמין לי (האלטרנטיבה היא שהוא מאד ריחם עלי) כי בסך הכל יצאתי מהעסק די בזול: כמובן שהתחייבתי לא לחזור על המעשה, וגם נדרשתי לשלם על כל גביעי הקוטג שנהרסו, אבל בסופו של דבר העונש היחידי שחטפתי היה הרחקה לשבוע – כלומר התחייבתי שבמשך שבוע כף רגלי לא תדרוך בסופר.

בליבי כבר שכנעתי את עצמי שממילא עדיף לי לערוך את הקניות בנשר, שם גם המחירים זולים יותר, אלא שלאחר שבוע – הקירבה של הסופר לביתנו והמבחר העשיר של המוצרים בו עשו את שלהם ושוב מצאתי את עצמי נכנס בשעריו. בחשש הנדתי לשלום למנהל, אלא שהוא היה עסוק בוויכוח עם איזה לקוח שהתעקש שבשבוע שעבר קנה כאן קוטג' נהדר בטעם תות ושעכשיו הוא לא מצליח להשיג אותו שוב לא כאן ולא בשום מקום אחר...