גשם על עירי

גשם גשם משמים, כל היום טיפות המים, טיפ טיף טף, טיפ טיפ טף, מחאו כף אל כף.
כשיורד גשם, בא לי למחוא כפיים - וכשיורד גשם שוטף אפילו כפליים.
הכל כל כך חדש ורענן ורטוב ומיוחד ו… פשוט כיפי וכשהשמש רגע מציצה גם הנוף כל כך יפה וחד.
בבוקר יצאתי בשמחה אל הגשם. רגע לפני שזינקתי לרחוב עלה בדעתי שאולי הפעם - כדאי גם לקחת מטריה.
בכל זאת - אני כבר לא נער והשפעת השנה היא לא צחוק.
מצויד במטריה קפצתי ללא היסוס לתוך הנחל שרק אתמול היה הרחוב שלנו. "ספלוש" - לא הערכתי נכון את המרחק ורגלי נכנסו למים. את הקור אני פחות אוהב. אבל החוויה של לצלוח נחל על הבוקר - שווה את זה.
הידד, הבית שלי ממוקם ליד נחל - תמיד רציתי לגור על יד נחל.
באופן מפתיע הדרך לעבודה לוקחת פחות זמן מכרגיל.
זה מפתיע כי היום אני נוסע משמעותית יותר לאט. אבל עובדה - הגעתי יותר מוקדם. אולי הגשם הבריח חלק מהאנשים? האם גשם יכול לשטוף פקקי תנועה?
אני יודע שיש מקומות למטה בעיר ששם כל העניין הזה פחות משעשע ושהיו גם מקרים שהסתיימו בטרגדיה. אם הייתי יכול לעזור - הייתי עוזר. אבל אם אשמח או לא הרי זה לא ישנה דבר וכן, אני אוהב גשם. אז לפחות אהנה ממה שיש לי. ממילא עוד שבוע נחזור לשמיים הכחולים הנצחיים שלנו.
בעבודה קולגה מקטרת לי שהבת שלה יצאה הבוקר מהבית וישר זינקה לשלולית: "אמא שלולית!". במקום לגלות סימפטיה לאם הכועסת - הודתי שגם אני, אילולא התביישתי מהשכנים, הייתי עושה אותו הדבר.