בכל שנה לקראת חג המולד מגיע לכפר שלנו ג'וזף הסוחר עם עגלה מלאה מתנות לילדים. כולנו רצים אחריו וכשהוא פותח את הדלת שמאחור כולם נדחפים ונדחקים לראות מה הביא.
יש ילדים ברי מזל שפשוט בוחרים לעצמם מתנה וההורים קונים להם אותה. אצל רובנו זה לא כך ואנחנו נאלצים לחכות לחג המולד עצמו. בחג המולד, מאוחר בלילה, כשכולם ישנים מגיע ניקולאס הקדוש רכוב על מזחלת רתומה לאיילים ויורד בכל בית בארובה ומשאיר לכל ילד מתנה מתחת לעץ. רק מתנה אחת לכל ילד וגם זה רק אם היית ילד טוב. ילדים רעים - לא מקבלים כלום.
אז למה אנחנו רצים בכל שנה לקרון של ג'וזף? כדי בכל זאת לבחור את המתנות. ווסלאב, הבן של השכנים שגדול ממני בשנתיים וכולם אומרים שהוא ממזר גדול, שם לב שכל המתנות שניקולאס הקדוש מביא הם כאלה שראית קודם בקרון של ג'וזף. כששאלתי את אבא על כך הוא צחק ואמר שאולי ניקולאס הקדוש גם קונה את המתנות שהוא מחלק לכולנו אצל ג'וזף הסוחר.
מאז - כולנו בוחרים לנו מתנות אצל ג'וזף ואם יש לך מזל וגם היית ילד טוב - ניקולאס יביא לך בדיוק את מה שבחרת.
השנה, כשנכנסנו לקרון של ג'וזף, ראינו שם משהו מיוחד - אוטובוס צעצוע עשוי מפח - בדיוק כמו האוטובוס שעובר אצלנו בכפר פעמיים ביום - רק בקטן. בגודל שילד יכול לשחק בו. מובן שכל הבנים ישר רצו אוטובוס שכזה. אבל היתה בעיה. בדרך לכפר שלנו בסיבוב ליד הנהר, העגלה של ג'וזף התהפכה, וחלק מהאוטובוסים-צעצוע נמעכו. ג'וזף אמר שהוא מוכן למכור אותם בחצי מחיר, אבל אף ילד לא רצה אוטובוס מעוך וג'וזף אמר שאולי לא יהיה מספיק לכולם.
כשסיפרתי את זה לאמא, היא אמרה שאולי כדאי שאבחר לי מתנה אחרת. כל כך כעסתי עליה שאמרתי לה שאם ניקולאס לא מביא לי אוטובוס, אז זה לא שווא כלום ואני לא אסדר את החדר שלי יותר.
אמא ניסתה להסביר לי שאנחנו לא יכולים לדעת מה ניקולאס יביא ושכדאי שאני אתגמש. זה נראה לי כל כך לא הוגן שעמדתי בסירובי והפסקתי לסדר את החדר בכלל. אמא כעסה:
- תזכור, רק ילדים טובים מקבלים מתנה מניקולאס.
- מצידי, שלא יביא כלום. אם זה לא אוטובוס - אני לא צריך את זה".
ככה המשכנו כמה ימים, אני בשלי ואמא בשלה ובינתיים חג המולד מתקרב והאפשרות שבאמת לא אקבל כלום הפכה יותר ויותר אמיתית.
ברגע האחרון, בערב החג ממש, נשברתי וסידרתי את החדר. אמא אמרה שהיא גאה בי והבטיחה שניקולאס יביא לי מתנה. היא גם שלחה את אבא החוצה להביא עוד עצים להסקה, למרות שהוא התעקש שכבר יש לנו מספיק.
בחג עצמו, קמתי מוקדם וישר רצתי לעץ. אמא צדקה, מתחת לעץ היתה גם מתנה בשבילי. בידים רועדות פתחתי אותה. "יש! אוטובוס!" אבל כשהוצאתי אותו גיליתי שהוא מעוך בצד, כמו אלה שג'וזף מכר בחצי מחיר. התחלתי לבכות.
אבא רטן ואמר שככה זה כשעושים דברים ברגע האחרון אבל אמא השתיקה אותו והסבירה לי: אבא צודק, זה בגלל שעשינו הכל ברגע האחרון. ניקולאס כבר חשב לא לתת לך את המתנה והוא כבר תכנן לחזור איתה לבית שלו בצפון הרחוק, אבל אז ברגע האחרון, הוא גילה שסידרת את החדר ומיד עשה סיבוב חד חזרה לכפר שלנו, אלא שבסיבוב, המזחלת התהפכה והאוטובוס שלך נמעך קצת.
יש עוד ילדים בכפר שלנו שמשחקים עם אוטובוס צעצוע שהוא קצת מעוך. שלי הוא היחידי שמעוך כי ניקולאס הקדוש עשה סיבוב חד בשביל להביא לי אותו, ברגע האחרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה