כשהגענו למקומות שלנו לפני ההופעה, מצאנו על המושב לב קטן עשוי מנייר כתום. היה כתוב עליו: "You are never alone". נו באמת, חשבתי לעצמי, ה Madison Square Garden מלא עד אפס מקום והלב מנייר הזה מבשר לי שאני לא לבד? בתי הסבה את תשומת לבי למה שכתוב בצד השני: ״כשישמיעו את השיר Girls/Girls/Boys תדליקו את הפנס או הטלפון שלכם דרך הלב הזה״. נו טוב, נחיה ונראה, בדרך כלל אני לא כל כך אוהב שאומרים לי מה לעשות. לקראת סוף ההופעה הגיע השיר והמון אנשים סביבנו הדליקו את הטלפונים שלהם והכל התמלא באורות כתומים. היה בזה משהו תמים ויפה, אז גם אני הדלקתי את הטלפון שלי ותרמתי עוד אור כתום. ואז שמתי לב שאגפים אחרים של האצטדיון מוארים באורות שונים, ירוק, אדום, כחול… לקח לי קצת זמן ופתאום ראיתי את התמונה הכוללת. ״תסתכלי - הצבעים האלה עושים ביחד את דגל הגאווה של כל צבעי הקשת״ אמרתי לבתי. ״רק עכשיו שמת לב?״ היתה התגובה שלה. כן, רק עכשיו שמתי לב. רק עכשיו ראיתי את כל ה Madison Square Garden מואר בצבעי דגל הגאווה וזה היה כל כך יפה בעיני.
ֿממש ״כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן״.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה