מחר היא טסה לחו"ל. איזה כיף!
כבר הרבה זמן שהיא תכננה את זה, לבקר שוב בעיר הגדולה שהיא כל כך אוהבת.
כרטיסי טיסה - יש
מלון - יש
כסף - יש
גם כרטיסים להופעה שהיא רוצה ללכת אליה - יש (לא היה קל להשיג)
גם דף מסודר עם כל הדברים שהיא רוצה לעשות שם.
המזוודה והתיק כבר ארוזים, דבר לא חסר: מטעֵן, ספר לדרך, בגדים, צורכי טואלט…
היא מסתכלת סביבה על הבית המסודר
מנסה לדחות, להדוף את הבלתי נמנע.
בית מסודר - תמיד משרה עליה שלווה.
תמיד, חוץ מבערב שלפני הטיסה
בערב שלפני הטיסה שום דבר לא עוזר, היא יודעת...
...והנה זה בא - הפאניקה, האימה,
התחושה המפחידה והנוראה הזאת - שתמיד תופסת אותה לפני טיסה…
הרבה אנשים חוששים לפני טיסה לחו"ל: "מה אם אאבד את הדרכון?"
"מה אם יתקפו אותי כשאחזור לבד בלילה מההופעה?"
אבל הפחד שלה הוא משהו אחר - גדול יותר, חזק יותר, לא מחובר לשום דבר שאפשר להתגונן מפניו.
היא נָסָה כל עוד נפשה בה למיטה ומסתתרת עמוק בתוך השמיכה הגדולה.
בקושי מוצאת את האומץ להוציא יד אחת ולהפעיל את המזגן (בכל זאת קיץ עכשיו).
מחר כשהשעון, שהעמידה למוקדם בבוקר, יצלצל - היא תרד למטה
והמונית תיקח אותה לשדה התעופה
והיא תטוס לשם
ותעשה שם כיף חיים
היא כבר יודעת, כי זה תמיד כך
כמו שהיא יודעת שעד אז, היא תשאר כאן מכורבלת ורועדת מתחת לשמיכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה