ויטמין D
"ארצנו כל כך שטופת שמש, שאף אחד לא יכול לסבול כאן ממחסור
בוויטמין D", כך הבטיח לי אבי כשהייתי בן שבע
בערך. בדיוק עייניתי אז ב"אנציקלופדיה שלי בצבעים" וקראתי על מחלת הרככת
שנגרמת ממחסור בוויטמין D. ליד ההסבר היתה תמונה של
ילד שנראה כל כך מסכן וסובל שמיד רצתי אל אבי שירגיע אותי שאני (אנחנו) מחוץ לטווח
הסכנה הנוראית הזאת. רגוע יותר מצאתי שאכן מקור לא אכזב לויטמין D היא השמש שלנו ושהייה אפילו קצרה בשמש מספקת את התיצרוכת היומית
של וויטמין חשוב זה.
ארבעים ומשהו שנה אחר כך, הופתעתי לגלות שאני סובל ממחסור של ויטמין D! "כמו מרבית האוכלוסיה" הרגיע אותי הרופא, "מאז
המצאת המזגן, אנשים נמצאים פחות בשמש". אז מה עושים? צריך לקחת ארבע טיפות פעם
ביום. הרופא ראה שאינני מרוצה וכדי להרגיע אותי הסביר שזה לא כל כך נורא ושזה
מצטבר, אז אם מפספסים יום אפשר להשלים למחרת ולמעשה אפשר גם לקחת 28 טיפות פעם
בשבוע. יש אפילו אנשים שלוקחים 120 טיפות פעם בחודש. על קצה הלשון כבר עמדה לי
השאלה: "אז אולי אני יכול לשתות שלושה ליטר מזה ולגמור את העניין לתמיד"
(לפי חשבון פשוט X טיפות בליטר ובהנחה שאחיה עד גיל תשעים ושיש 365
ימים בשנה). מזל שסתמתי את פי. רופאים לא תמיד חזקים במתמטיקה וגם חוש ההומור שלהם
לא משהו כשזה נוגע לבדיחות מפי הפציינט.
כשחזרתי הביתה והבקבוקון בידי, מיהרה אשתי לנחם אותי שגם היא סובלת
ממחסור בוויטמין D ושאם ניקח ביחד, לא נשכח.
כך התגבש לו טקס שבועי, בששי או שבת, אני מביא לה את הבקבוקון והיא מונה את הטיפות
ונותנת "כפית לי וכפית לך". הטעם של התרופה היה מתקתק והזכיר לי משהו
מילדותי וכך גם האקט של הגשת הכפית לפה. עוזר או לא? קשה לדעת, אבל מה יש? פעם
בשבוע מותר לחזור לגיל 4 לכמה דקות.
כך עד לפני שבוע, כשנגמר אחד הבקבוקים והבאתי את הבא בתור במקומו.
אשתי מנתה את הטיפות, לקחנו את הכפיות שלנו ושנינו העווינו את פרצופינו בתיעוב:
"איחס, חמוץ!". "זה בטח מקולקל" אמרה לי אשתי. בדקנו את
התאריך: "לשימוש עד 12.3.2019" "אולי בית המרקחת איחסן את זה
בשמש?" "אבל קניתי בבית המרקחת הרגיל והם דווקא מקפידים". מה
עכשיו? אני טועם שוב. מגעיל, אבל באורח מוזר קצת מזכיר שמן זית. "באמת קראתי
איפה שהוא ששמן זית עוזר לספיגה של ויטמין D". בצר לנו אנו פונים
להוראות השימוש והנה אכן כתוב שם: "נוסחה חדשה - בתוספת שמן זית להגברת
הספיגה". עכשיו הכל ברור. לקחנו את הכפיות שלנו ובלענו עד תום. זה היה כל כך
מגעיל שלא היה ספק בליבנו: התרופה הזאת ממש ממש בריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה