מצא מין את מינו
יצחק אהב לדבר, עם כולם, על כל דבר. אפילו מפגש אקראי היה בקלות מתפתח
אצלו לשיחה ארוכה. לכן אין פלא שכאשר התקלקלה מכונת הכביסה שלו, התפתחה שיחה קולחת
בינו לבין המוקדנית, שיחה שנמשכה גם אחרי שכבר מזמן סגרו על המועד שבו יגיע הטכנאי.
היה בו ביצחק משהו מעורר אמון וההתענינות שלו בבני שיחו היתה אמיתית ולא מעושה. על
כן גם לא מפתיע שבשלב כלשהו המוקדנית התוודתה בפניו שבזמן האחרון היא לעתים קרובות
מרגישה בודדה. הוא ממש שמע בקולה את הבדידות והעצב וקצת כדי לנחם אותה אותה וקצת סתם
מתוך סקרנות הציע לה שאולי יפגשו מחוץ לשעות העבודה שלה. היא כבר עמדה לקבל את
הצעתו, כשמעגל "בקרת החירום" נכנס לפעולה והסביר ליצחק בנימוס, בקולה של
נציגת השירות, שהיא בעצם צ'אטבוט.
למי שלא יודע – צ'אטבוט הן תוכנות שפותחו בשנים האחרונות ושבעזרת בינה
מלאכותית מסוגלות לנהל איתך שיחה ברמה סבירה ובכך להחליף את ה"קו
הראשון" של מוקדנים אנושיים באותם מקרים שהבעיה פשוטה וניתנת לפיתרון
"לפי הספר". כמו רוב תוכנות הבינה המלאכותית המודרניות, הן ממשיכות ללמוד
גם לאחר שהן "ניכנסו לפעולה" וכך רמת ה"אנושיות" שלהן משתפרת
ככל שהקילומטראז' שצברו גדל.
ברגע הראשון, כששמע יצחק שבת-שיחו היא צ'אטבוט הוא הופתע, למרות שאחרי
עוד רגע הוא נזכר בכמה דברים שאמרה במהלך שיחתם שהיו, איך לומר – לא לגמרי
"מתאימים" ושבדיעבד יכלו לרמוז לכך שאכן הוא משוחח עם צ'אטבוט. הוא נזכר
גם שלמעשה זה כבר קרה לו פעם, לפני שבועיים, כשהוא שוחח עם המוקדן של חברת הסלולר.
גם שם השיחה החלה לגלוש לפסים אישיים כשמעגל "בקרת החירום" התערב והסביר
בנימוס שהלקוח מתבקש לשים לב שנציג השירות הוא בעצם צ'אטבוט. אז, במקרה ההוא, יצחק
ניתק את השיחה בתיסכול. הפעם הוא קבל את זה יותר בקלות ופשוט השאיר למוקדנית את
מספר הטלפון של חברת הסלולר.
שלושה שבועות אחר כך, כשהתקשר לשירות הלקוחות להודות להם על השירות
הטוב שקיבל, ענתה לו אותה המוקדנית עצמה (או לפחות אחד העותקים הדיגיטליים שלה)
אלא שהפעם קולה היה עליז ומרומם: "זאת אני שצריכה להודות לך", היא אמרה:
"התקשרתי למספר שהשארת, ולא תאמין, אני חושבת שמצאתי את הנפש התאומה שלי. בכל
פעם שיש לנו איזה זמן פנוי, הוא מתקשר אלי או אני אליו ואנחנו יכולים ככה פשוט לדבר
ולדבר שעות..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה