הקלות הבלתי נסבלת של הפלפל
לפתע אני מוצא את עצמי תקוע, מבלי יכולת להחליט. אני נמצא בסופר, במחלקת
הירקות, ממש מול הדוכן (או המדף או איך שלא תרצו לקרוא לזה) של הפלפל. אני צריך
לבחור אחד, אחד בלבד ואינני יכול להחליט. "כן, כן", אני כבר שומע ברקע
את עקרות הבית המנוסות שמגחכות לעצמן: "ככה זה כששולחים גבר לסופרמרקט".
אבל פה הן טועות ובגדול. הבעיה היא לא ה"גבר בסופרמרקט", שהרי אני שועל
מרכולים וותיק. עוד כשהייתי ילד, הייתי מתלווה לאבי לקניות בסופר. בבית הורי היה הוא
זה שהיה עושה את הקניות השבועיות ואני הייתי מתלווה עליו ובאופן טבעי המשכתי
את המסורת בביתי שלי. כשבאו הילדים, הייתי לוקח אותם איתי, בהתחלה על העגלה ואחר
כך לצידי כשהם מתווכחים מי ידחוף אותה. בינתיים הם כבר גדלו וכעת בתי הקטנה, שגם
היא כבר לא כל כך קטנה, מצטרפת אלי ועוזרת לי בקניות. כך שבוע, שבוע, ירקות,
פירות, פסטות הכל. בדרך כלל אני כבר כל כך מיומן שנדמה לי שהמוצרים פשוט קוראים לי
מהמדף: "הי, יכין, כאן הטחינה, כמעט נגמר בבית – כדאי שתקנה אותי".
אז מה נתקעתי מול הפלפל? אהה, כי הפעם זה שונה. הרבה סיבות יש לו לאדם
לקנות פלפל: פלפל ממולא, אוכל סיני, סלט חי. כל מטרה והפלפל המושלם בשבילה. אלא
שהפעם סיבת הקניה שונה: הפלפל הזה מיוחד, הוא הולך להיות "פלפל ניצחי",
אם תרצו. אחד מבני לומד כעת בבצלאל קורס בפיסול ובמסגרת הקורס הוטלה עליהם המשימה:
"לפסל פלפל". "אבא אם אתה כבר הולך לסופר, תביא לי פלפל אחד לפסל".
אההה, עכשיו אתם מבינים למה קשה לי לבחור? מצד אחד, אני צריך פלפל יצוגי, ישר,
זקוף, עושה כבוד לעם הפלפלים. מצד שני, אולי עדיף אחד קצת יותר מקומט – הפלפל
המושלם ללא רבב – אולי יתגלה כפסל משעמם דווקא. האומנות הגדולה, באה לעתים דווקא
מתוך החוסר ולא מהשלמות. אבל אולי פלפל עם קמטים יהיה יותר קשה לפיסול?. חשוב לי
שבני יצליח בקורס ולא יכשל כי אביו בחר פלפל קשה במיוחד?
בתי חוזרת ממחלקת הגבינות עם העגלה העמוסה כל טוב ורשימת הקניות
בידיה. "אבא, פה בירקות חסר לנו רק פלפל" היא אומרת ותוך כדי שהיא חולפת
על פני לכיוון מחלקת המאפים היא קוטפת באקראי פלפל אחד ומכניסה לעגלה... נפל הפור,
קדימה ללחם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה