(פורסם לראשונה בfacebook בפסח תשע"ו)
והימים
ימי חג הפסח, ויהי ביום השלישי לחג ויתעורר יכין ויצא את ביתו ויאכיל את חתולו
כמדי יום ביומו והנה פניו של החתול אינם כתמול שלשום, וישאל את החתול "מה לך?" ויענה החתול ב"מייאו" עצוב ויבן יכין כי מזה
ימים רבים לא בא אל פיו של החתול אלא מזון יבש. ויכמרו רחמיו של יכין על חתולו,
יאמר: "איכה אשמח אותו בחג הפסח הזה" ויצא אל המרכול להביא לו מעט fancy feast אשר חתולי הגויים
מתברכים בהם. ויבוא יכין אל המרכול והנה לא ימצא המזון הנ"ל בכל אשר יפנה ויבן יכין וידע
כי חמץ הוא וייצר ליבו מאד. ויעזור יכין אומץ ויבן שלא חמץ הוא מזון החתולים כי
בשר הוא אלא חשש חמץ בלבד ובכלל "מי
אמר שחתול צריך לשמור אל כשרות לפסח? אפילו אם בעליו מקפיד בענין". ויגש יכין אל מדף מזון
החתולים, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויושט ידו אל מעבר לפרגוד וילקוט שתיים
קופסאות fancy feast ויטמין בכליו, (בין הקוטג' לחלב, ומתחת לשקית של בצל). ויגש יכין לקופות ה"שירות עצמי" ויעביר את כל מצרכיו
ואף מזון החתולים ה"חשש
חמץ" בתוכם
ויעברו כולם ותצייץ הקופה בשמחה ולא התרתה בו על כי חמץ המה. וישוב יכין לביתו
ויאכל את מצתו בהנאה אבל לחתולו נתן מן ה fancy feast כדרך הגויים וישמח החתול ואף
יכין מצפונו נקי היה כי ידע שלא החטיא את חתולו אלא רק הטיב עימו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה