החוסר
הרגשתי איזה שהוא חוסר בחיי וניסיתי לרדת לשורשו.
הסתכלתי פנימה ובחנתי עצמי מחפש תובנות ורמזים לדרשו
וכמו בסרט מצויר, משני צדדי ,שתי דמויות הופיעו, כל אחת בבועה משלה
מושכות אותי, כל אחת בדרכה בדרך לפתרון השאלה
האחד מימני, בחור מקסים, לבוש היטב, שאמר לי: "אל תוותר!
חסר לך action , חסר
הריגוש, אתה צריך פשוט לעשות יותר"
השני משמאלי, מבוגר ומיושב, לבוש בגלימה עבה
אמר לי: זה כאן, הפתרון כה קרוב – אתה זקוק ליותר שלווה.
- אתה עוד צעיר, על
תדרוך במקום, יש עוד כל כך הרבה לחקור
אומנות, קולנוע, יופי, אהבה, רק לא להשאר
מאחור
חיי היומיום חוזרים על עצמם, בית, עבודה
וקניות
נפץ המסגרת, שבור מוסכמות, תראה מה זה בעצם
לחיות.
- נו אז תרוץ, תרדוף, תחלק
שלל – ואחר כך בעצם אז מה?
תסגור מעגל, תחזור לאותו המקום רק עם חור
יותר גדול בנשמה.
היופי, החכמה ואפילו האהבה לא נמצאים שם במרחב
הגדול
הם נמצאים במקום בו אותם מחפשים, אפילו זה גרגר
של חול.
- השלווה לזקנים היא –הינה
הנזיר במקדש - שהגיע לשלווה באמת
גם אם תסתכל בו היטב לא תוכל לגלות – אם עוד
חי הוא או שמא כבר מת.
- הרדיפה אחרי הריגוש יש
בה טעם אולי לאנשים צעירים וחמים
כשהיא מופיעה כך, בכוח, באנשים בגילך – יש בה
משהו מעורר רחמים.
לכאורה הוא רודף, לכאורה הוא משיג, אך בעצם
הוא סתם בורח
מלהסתכל על אותו הפרצוף בראי שראשו כבר
שיבה או קרח.
- אתה בעצמך שיבה וקרחת,
עזוב את יכין, הוא עדין צעיר!
- עזוב אותו אתה, קח
ת'פורשה שלך ולך תקרע את העיר.
פניתי לאשתי ושאלתי לדעתה:
במי מהם לבטוח ואת מי מהם לעזוב
היא אמרה מה שחסר לך באמת,
זה עט ונייר או אולי רק מחשב וקצת זמן לשבת לכתוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה