תזרום איתי ביקשתְ ואני רציתי לזרום, אבל המים היו סמיכים מדי והיו גם את שלושת האנשים האלה שהסתכלו כל הזמן מצד. מילא ההוא שהעביר ביקורת, אבל היה גם את השני שנתן עצות כל הזמן שזה היה ממש מעצבן ואני הרגשתי כאילו הם מפשיטים אותי מבגדי, מה שהיה קצת מפגר כי שנינו היינו במים ערומים לגמרי כמו שתי חתיכות נענע בתוך כוס של תה ואת ביקשת שאני אוציא את השקית, אבל היא היתה לי כבדה וביקשתי שתעזרי לי ואת אמרת שלהוציא את השקית של התה מהכוס זה תפקיד מסורתי של הגבר ושכמובן לא אכפת לך לעזור, אבל אני זה שתמיד אומר שלכל אחד צריך למלא את התפקיד שלו. אז וויתרתי על העזרה שלך וניסיתי להוציא את השקית של התה בעצמי. "גבר אמיתי מוציא את השקית בעצמו", "גבר אמיתי מוציא את השקית בעצמו" שיננתי לעצמי ובאמת ממש הרגשתי איך בכל פעם שאני חוזר על המשפט הזה, יש לי יותר כוח ואני מצליח להניף את השקית יותר גבוה, עד שבסוף בצעקת "גבר אמיתי!" אדירה הצלחתי להניף אותה מעבר לשפה של הכוס והיא נפלה למטה. בטח הכוס הייתה על הקצה של השולחן, כי אחרי שהדפתי את השקית החוצה לקח הרבה זמן עד ששמענו את הספלוץ' שלה כשהיא נמרחה על הרצפה, אבל אז שמתי לב שההוא שכל הזמן נתן עצות, בעצם משך בצד השני ועזר לי להרים אותה, כך שזה לא באמת נחשב שאני הוצאתי את השקית של התה בעצמי. לא שהיה לי אכפת, העיקר שהשקית היתה בחוץ ואולי עכשיו המים יהיו פחות סמיכים, אלא שגם אתְ ראיתְ אותו והתחלת לצחוק, וזה חירפן אותי אז אחזתי בידיי את השפה של הספל ומשכתי את עצמי למעלה ולפני שההוא יבין מה אני הולך לעשות, נתתי לו אגרוף כזה שהעיף גם אותו אל מעבר לשפה של הספל למטה. רק אחרי שנתתי לו את האגרוף, עלה בדעתי שאולי את צחקת בגלל שלא היה לו מכנסיים והתחתונים שלו היו בצבע סגול ארגמן. רציתי לשאול אותך, אבל את צללת אל מתחת למים העכורים ואני כבר הצטערתי שנתתי לו את האגרוף הזה.
גם הוא לקח לו הרבה זמן עד ששמענו את הספלוץ' שלו כשהוא נמרח על הרצפה. האמת שזה היה קול יחסית שקט כזה, כך שיש מצב שהוא נחת על השקית של התה ולא קרה לו כלום. בעצם, אני מאד מקווה שזה מה שקרה. ממש מתפלל שזה מה שקרה. כן, אני יודע, זה מוזר להתפלל על משהו שכבר קרה, אבל לפי תורת הקוונטים עד שלא ראית את זה - זה לא קרה, או שאולי זה לא תורת הקוונטים אלא דווקא אימרה של אחד מחכמי הזן. לא ג'ושו, אלא אחד החכמים הקדומים יותר.
"למה כשהתאו מנסה לעבור דרך גדר הבמבוק, הראש שלו עובר וגם הגוף עובר ורק הזנב נשאר תקוע מאחור?"
יש לאימרה הזו הזה גם פירוש שאם התאו ישאר בפנים האיכר ישחט אותו למאכל ואם יברח החוצה הנמר יצוד אותו ולכן הזנב הזה הוא משהו מוזר מאד. אני חייב להסכים עם חכמי הזן בקשר לזנב, כי עכשיו היה נדמה לי שאני רואה אותו צף במים לידי והייתי מוכרח לצלול פנימה כדי לוודא אם שאר התאו עדין מחובר אליו או שהוא נשאר שם במשל של הזן. במקום תאו מצאתי שם אותךְ, מסתכלת עלי במבט נוזף - "בשבילי לא יכולתָ לצלול, אבל בשביל התאו כן?" ניסיתי להסביר לךְ שזה לא היה התאו אלא דווקא הזנב שלו, ואת עשית לי כזה "כן בטח" עם העיניים שלך ואני ראיתי שהזנב הזה היה מחובר עכשיו אליך. דווקא התאים לך. היית כל כך מיוחדת איתו שאני הושטתי לעברו את הזנב שלי ושני הזנבות שלנו התהדקו משורגים זה בזה. עלה בדעתי שזו הפעם הראשונה שיש לי זנב, אבל האיש השלישי שעמד בצד, זה שעד עכשיו לא אמר כלום ורק הסתכל עלינו בפרצוף מעצבן, הזכיר לי שגם ביום רביעי שעבר היה לי זנב. "גם לךְ היה זנב ביום רביעי?" שאלתי, מקווה שהזנב הזה יקרב בינינו, אבל את פָּרַמְתְ את זנובתינו ואמרת ששלךְ היה דווקא ביום שני ושהכל היה יותר קל אם הייתי יכול לתאם את זמני הופעת הזנב שלי לזמנים שלך. "עכשיו אנחנו מתואמים", אמרתי לך, מניף את זנבי אל על, אבל את שוב הסתכלתְ עלי במבט נוזף והמשכת לשחות ואני שמתי לב שבכלל אין לך זנב ומה שאני אוחז בזנב שלי זה אוסף של אצות, או אולי זה היה אוסף של עלי נענע ענקיים.
ידעתי שנותר לנו רק די מעט זמן לפני שהכפית תכנס לספל ותתחיל לבחוש אותנו, אבל היה לי כל כך ברור שאין לי סיכוי להשיג אותך, כי את שחיתְ הלאה ממני כל כך מהר וגם כי את לא באמת רציתְ שאשחה איתך, אלא רק שארדוף אחריך מבלי יכולת להשיג והחלטתי לוותר - או יותר נכון לעשות לךְ דווקא והתחלתי לשחות לצד השני בכל הכוח. הזנב שלי שהיה מסובך עכשיו עם האצות של הנענע, האט אותי ואני נזכרתי בלטאות החמודות שמטיילות ליד המדרגות של הבית וכמוהן פשוט השלתי את הזנב שלי שהמשיך להתפתל שם מאחורַי בתוך הסבך של הנענע. עכשיו יכולתי באמת לשחות בכל המהירות והרגשתי איך אני תופס תאוצה ותנופה והמים חולפים סביבי במהירות הולכת וגדלה ואני התמכרתי לתחושה הזאת של המהירות והזרימה ועצמתי את עיני לחוות את הרגע וכך יצא שהתנגשתי חזיתית ופרצופי נמעך לתוך משהו רך בחלקו וקשה בחלקו. כשהצלחתי לפקוח את עיני, כל מה שראיתי מולי הייתה רק עין אחת גדולה מאד - כמו כשהפרצוף שלך צמוד קרוב קרוב לפרצוף של מישהו אחר ואתה צריך להתרחק קצת אחורה שהעין הגדולה הזאת תהפוך לשתי עיניים יותר קטנות של בן אדם נורמלי, למעשה של בת אדם, למעשה - שלך.
"איזה מזל שספל התה עגול" אמרת בחצי חיוך, אבל אני ראיתי שגם את כמוני, עוד מנסה להתאושש מהמכה שחטפת בפרצוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה