"יכין, יש מים על הרצפה בחדר השינה" כך אמרה לי אשתי. היא צדקה כמובן. היא בדרך כלל צודקת. אני לעומת זאת חשדתי בכשרים: "בוודאי התקלחת עם הווילון פתוח והמים התחמקו להם לחדר השינה". כמובן שלא אמרתי את הדברים, אבל בליבי חשבתי אותם. כשאתה לא רוצה לראות - אתה לא רואה. גם אם הסימנים המקדימים בולטים לעין. למשל כמו כתם גדול ושחור על תקרת חדר השינה.
"אבא, יורד גשם בחדר השינה" אמרה לי בִּתי. הפעם היה יותר קשה להתעלם. אחרי שבוע של גשמי ברכה, גם התקרה בחדר השינה החליטה שמגיע לה והחלה לטפטף. טיפות קטנות בודדות - "ממטרים פזורים" כדברי החזאי. אלא שהם לא היו פזורים - כולם התחילו מהכתם השחור בתקרה וירדו למקום בו אשתי התלוננה שיש מים על הרצפה.
בוודאי כמה מרצפות במרפסת של הקומה השניה איבדו את הרובַּע שלהן, חשבתי, בשעה שפָרַסְתי סמרטוט לקלוט את גשמי הברכה. כשפסק הגשם עליתי למרפסת. המרצפות נראו תקינות לגמרי. גם הרובע ביניהן היתה ללא רבב. "בטח הקבלן התקמצן באיטום", אמר מי שאמר. קל להאשים את הקבלן, אלא שבמקרה שלנו - עד לא מזמן הוא גר בדירה הסמוכה וממש השקיע בבניית הבניין הזה.
המקום המדיוק של הנזילה עורר חשוד - חישובים מתמטיים מורכבים העלו שהכתם נמצא בדיוק מתחת לג'ורה של המרפסת למעלה - זאת שמנקזת את מימי הגשמים. המסקנה - הנזילה מתחילה מהג'ורה. אבל הג'ורה - כולה פלסטיק יצוק ואין בה מה שיתקלקל או יתבלה. לכן, כמו שלמדנו ב"מבוא לשרברבות", נותרה רק האפשרות שיש סתימה בקו הביוב שמוריד את המים מהג'ורה הזאת למרזב הראשי. קו ביוב - למי שלא יודע, תמיד נוזל אם עומדים בו מים. עכשיו שהכל ברור חזרתי לשגרה.
עד לאותה סדנת כתיבה גורלית שבה הייתי אמור להקריא סיפור מפרי עטי. הרקע הדרמטי נבנה בהדרגה כששקד, אחת המשתתפות בסדנה, הקריאה את הסיפור שלה כשברקע מלווים אותה רעמים וברקים וסופת גשם אימתנית. את הסיפור עצמו כמעט שאינני זוכר, אבל את הדרמה שהיתה סביבו, קשה לשכוח. בפרט את הברק שפילח את השמים והרעם שהרעיד את אמות הסיפים, כשגיבורת הסיפור שלה באה לבקר את חברתה.
אחרי הפסקה קצרה הכריזה אילנה המנחה ש"עכשיו יכין יקריא לנו את הסיפור שלו".
"אבא, זרם מים שוטף מהקומה השניה" הכריזה לעומתה בִּתי הצעירה והצביעה על מפל שהזכיר קצת את ה"תנור" אבל נבע דווקא מאיזור השירותים בקומה השניה.
יש רגעים שבהם צריך להכריע - הסִפְרות? או עולם המעשה?
זינקתי כארי לקומה השניה, שוחה נגד הזרם שבמדרגות, הודף נחשולי מים ומנסה לברר את המקור. השירותים - תקינים אך מוצפים. בחדר של הבן - בריכה די עמוקה. מחדר הכביסה - מפל קטן - כל העדויות מובילות למרפסת שם המים עברו את גובה הנעליים. May day! May day! All hands on deck.
אני מסתער ודלי בידי ומתחיל לגרוף ולהעיף מעבר לסיפון דליים של מים - מקווה להוריד את המפלס מהר יותר ממה שהגשם מעלה אותו. בינתיים, למטה אשתי ובתי, כל אחת תופסת מגב וביחד יוצאות לקרב - לגרוף את מה שכבר זלג - החוצה, לפני שהמים יגיעו לשטיח של הסלון.
אחרי כמה עשרות דליים, הגשם פסק וגובה המים ירד אל מתחת מפלס החדרים ואני יכולתי סוף סוף לטפל במקור הבעיה.
כבר סיפרתי שהיתה סתימה בביוב של המרפסת?
הפעלתי את כוח העל השרברבי שלי - כלומר ירדתי למחסן והבאתי משם את המשחולת (מן צינור ארוך וגמיש של שרברבים לפתיחת סתימות).
אבל לג'ורה יש כיסוי רשת מפלסטיק ואי אפשר להכניס את המשחולת. אני מנסה לפרק את הרשת, אבל היא מחוברת היטב (כבר סיפרתי שהקבלן השקיע בבנייה של הבניין הזה?).
"במקרה חירום יש לשבור כאן", לקחתי את הפטיש ובמכה הגונה שברתי את הרשת. עכשיו החלק הכי מותח - להכניס את המשחולת. כאן נגלה את האמת - האם הבעיה תפתר או שלילה ארוך ושרברבי לפנינו. זה הולך קשה - דווקא סימן טוב - כי זה אומר שא' יש סתימה וב' היא לא רחוקה מהפתח, כך שהמשחולת שלי תספיק.
דחיפה ומשיכה ודחיפה פנימה יותר ושוב דחיפה ומשיכה ושוב דחיפה פנימה יותר עד שלפתע - מגיע רגע הפורקן. צליל עמום בוקע מהצינור והמים מתחילים לרדת פנימה בקצב מוגבר. עוד דחיפה ומשיכה ועוד דחיפה אבל זה כבר רק ליתר ביטחון. זהו, "הכל זורם" כפי שנקראה אותה תוכנית רדיו מרגיעה מלפני שנים.
ברקע בזום ממשיכה סדנת הכתיבה ופרדריק הארנב מכבב בה ואילו כאן בעולם האמיתי: שלושה אנשים, כל אחד מגב בידו - עומדים וגורפים. אני בקומה העליונה הודף את עודפי המים לקומת המגורים. אישתי בקומת המגורים - הודפת את המים החוצה לגינה ובתי הצעירה בקומת הכניסה - גורפת את מה שהצליח להתחמק לשם החוצה אל המדרגות החיצוניות.
תוך כדי גריפה נמרצת, אני נזכר בפתגם היידישאי: "א-מנש מאכת אונט גוט לַחְת" האדם עושה ואלוהים צוחק - כלומר אתה מתכנן להקריא סיפור בסדנת כתיבה ואלוהים דואג שבמקום זאת תקיים מצוות "ויגרוף".
אבל האמת - אלוהים לא צוחק אלינו - הוא כנראה אפילו אוהב אותנו, כי חוץ מכמה דברים שנרטבו - שום נזק לא נגרם ואפילו העיתוי לא היה עד כדי כך גרוע - עדיף בהרבה על להתעורר בשתיים בלילה מקולות המים השוצפים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה