שבת שעברה, רגע לפני ששוב יכלאו (סליחה, יסגרו) אותנו לעוד חודש מאסר על תנאי. ליד המפל של נחל אל על, בבריכה השקטה והיפה, שלוש חבורות של אנשים. מצד אחד שלוש עלמות חן בבגדי ים משתכשכות במים. מצד שני ארבעה גברברים צעירים נחים בצל, בקבוקי בירה בידיהם, אחד מהם גופו מכוסה קעקועים. באמצע אני וזוג חברים. כבר פגשנו אותם קודם, גם את אלה וגם את אלה. הם עקפו אותנו בדרך, כל קבוצה בנפרד, הם צעירים והקצב הטבעי שלהם מהיר משלנו. "בירה, זה מה שהיינו צריכים להביא" אני אומר לחברי. "אתם רוצים? אם יש לכם כוסות, ניתן לכם" מציע המקועקע. אנחנו מוציאים כוסות והם מוזגים לנו מהבקבוקים שבידיהם. לאות הוקרה אנחנו מציעים להם מהפיצוחים שלנו. "מאיפה אתם?" מתעניינת אישתו של חברי. כל אחד ממקום אחר. הם נפגשו בטירונות, הנדסה קרבית. כשסיימו מסלול - נפרדו דרכיהם ובכל זאת בחופש מנסים להיפגש, לטייל. השיחה נסבה על מוזיקה. "בלוז כנעני של אהוד בנאי, זה שיר גדול". "כן" אני מסכים איתו. הוא יותר בבלוז, אני יותר ברוק. השלישי מעדיף רגאיי. כשהם הולכים, אנחנו שמים לב שעלמות החן כבר יצאו מהמים ועכשיו הן ממש לידינו, האזינו לשיחה שלנו עם החבר'ה האחרים. גם הן שותות בירה (את שלהן הן השקיעו במימי הבריכה - שתתקרר בינתיים). "ומה אתן עושות בנות?", שואל חברי שדיבורו ישיר. "אנחנו רופאות" הן עונות לו, נהנות מהפרצוף המופתע שיש על הפנים שלנו. שלושתן מתמחות ברפואה פנימית, באיכילוב. מכירות את גמזו (הפרוייקטור) עוד משהיה המנהל הקשוח של בית החולים שלהם. אחת מהן במקור מפריז ועלתה ארצה לאחרונה. אשתו של חברי, שעושה דוקטורט בחקר המוח, נכנסת אתן לשיחה שבשבילי היא קצת מקצועית מדי ואני מנצל את ההזדמנות לטבול שוב במים הקרירים.
בדרך חזרה, אנחנו חוצים את המושב אבני איתן. המושב דתי והשבת טרם יצאה, אבל זו הדרך היחידה לחזור לאוטו אז אנחנו משתדלים להצניע לכת. הרחוב מלא, כנראה שעת תפילה עוד מעט. העוברים והשבים מברכים אותנו ב"שבת שלום" ו"שבוע טוב" בחיוך ובסבר פנים יפות ואנחנו עונים להם ב"שבת שלום" ו"שבוע טוב" ובחיוך משלנו.
טיול אחד, כמה קבוצות של אנשים, כל אחת מעולם אחר, ממקום אחר, כל אחת עם יופי וטוּב משלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה