הכביש ודעות קדומות

על השמשה האחורית של הרכב שחתך אותי בגסות מודבק פסוק מתהילים: "הללו כל הגויים את ה'..."

מבלי משים אני תוהה איך זה שכל הגויים יהללו את ה' נותן לו את הזכות לחתוך אותי.
לקח לי רגע להזכיר לעצמי שאמנם זה שחתך אותי כעת היה מהסוג שמדביק פסוקים על הרכב שלו, אבל זה שחתך אותי לפניו היה חילוני למהדרין וזה שלפניו היה ערבי וזה שלפניו היה הי-טקיסט כמוני.
אם תשאלו אותי: "האם יש לי דעות קדומות?" - אענה בכנות: "חס וחלילה".
בכל זאת כשמישהו חותך אותי על הכביש - מיד אני מנסה לבָדֵל אותו ממני לפי דת או מוצא, או השתייכות פוליטית או משלח יד. ואם כל זה לא עובד - אז גם לפי המקצוע של האמא שלו.
לא מזמן השתתפתי באירוע של הקראת סיפורים קצרים. אחד הסיפורים התחיל במונולג ארוך של המספר על השכן החדש שלו שהוא ארס וגס ובאופן כללי מעצבן. עד שיום אחד המספר רואה ליד פחי האשפה של הסופֵּר אשה שמחטטת בהם. כמו כולם הוא מסית את עיניו, לא נעים. אבל השכן המעצבן, שבמקרה גם היה שם, עוצר ממש ליד האשה את הב.מ.וו. השחורה שלו (על אדום לבן כמובן) ונותן לה שטר של מאתיים שקל - שתקנה לעצמה אוכל לשבת. האישה מסרבת: "אם אקח ממך את הכסף, אתחיל לבכות". "זה בסדר", עונה לה האיש "גם לי קרה שלא היה לי אפילו כסף לאוכל, קחי את השטר ואני מבטיח לשבת פה ולבכות ביחד איתך".
היא לוקחת הכסף ושניהם, היא והשכן הארס, יושבים ומזילים דמעות ביחד על יד הפחים של הסוּפֵּר.