שיפוצים. אני בשיפוצים. איך אמא שלי הייתה אומרת?
- בשיפוצים, אתה יודע איפה אתה מתחיל, אבל לא איפה תגמור.
אולי הייתי צריך להקשיב לאמא שלי.
אולי הבעיה היא דווקא שאני מקשיב יותר מדי לאמא שלי. לא יודע.
לפחות בעניין הזה, של השיפוצים, אני חייב להודות שהיא צדקה. ועוד איך צדקה:
- אתה באמת לא יודע איפה תגמור.
אתה מתחיל ממשהו קטן, נגיד הברז במקלחת שדולף ואתה רוצה להחליף אותו. אבל אז מסתבר שכל הצנרת מאחורה רקובה. עכשיו אתה כבר לא יכול להשאיר את זה ככה, אחרי שראית את כל הג'יפה הזאת במים שאתה שותה. אז אתה כבר מחליף את כל הצנרת, מה שמיד אומר גם את הקרמיקה והרצפה במקלחת. נו והאסלה? תשאיר את האסלה הישנה הזאת? מספיק חרא היא ראתה, אז קדימה. ומה אם הכיור המגעיל של המטבח? שלא לדבר על השיש. תמיד שנאת את השיש שיש שם. אין ספק, מי שתכנן את המטבח הזה סבל מדיכאון קליני, ובחר את השיש ביום רע במיוחד. טוב, אז גם את הארונות…
וככה זה נמשך ונמשך, עוד ועוד. בכל פעם אתה מוצא עוד חור ועוד פינה אפלה ועוד משהו שאם כבר עושים אז יאללה, גם את זה…
...כבר אפשר היה לבנות בית חדש לגמרי מכל הזמן והכסף שהשקעתי בשיפוצים שלי. בעצם, זה מה שהוא עושה הַ״שיפוצניק״ הזה שלי. בונה לעצמו בית חדש לגמרי, בכסף שלי. מה זה בית - וילה, שלושה מפלסים, בדניה...
...ושלא תחשבו שיש לי איזה הנאה או כיף בעניין הזה של השיפוצים. היו צעקות והיו ויכוחים והיו שתיקות. היו רגעים שהרגשתי שאני נקרע לחתיכות מבפנים וממש פרצתי בבכי.
- הנה קח
הוא אמר והושיט לי טישו מתוך החבילה שמונחת אצלו על השולחן הקטן במשרד. הוא הכין אותה שם מראש, בדיוק בשביל מקרים כאלה.
אבל כבר התחלת, מה, לא תגמור? אז אני ממשיך וממשיך וממשיך.
זה התחיל מתחושה… שמשהו חסר בחיים שלי... אולי רק משהו קטן, אבל בכל זאת - חסר.
במקום להשתכֵּר או לקנות לעצמי סמרטפון חדש, החלטתי לעשות את המעשה האחראי, כמו שאמא היתה אומרת: "לקחת את החיים שלך בידיים". אז פניתי לד"ר זליגסון, הפסיכולוג הידוע. הוא ניסה להרגיע אותי ואמר:
"תחשוב על זה כמו על... שיפוץ קטן, כמו להחליף ברז דולף, אבל אצלך בִּפְנים, בראש," ככה הוא אמר. מאז, אני בשיפוצים, פעם בשבוע, כל שבוע, ביום רביעי, בדיוק ב 17:30 כבר חמש שנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה