ביום ששי בערב התאספו אצלנו כל ארבעת ילדנו. גם שנים מבני הזוג שלהם באו וגם אִמִי והחבר שלה ואחת מאחיותי ובעלה ואחיינית אחת ובן הזוג השלה. מזמן לא היתה אצלנו ארוחת ששי כל כך גדולה. כולם ישבו לשולחן ואכלו ודברו וצחקו ופתאום מצאתי רגע של שקט בנפשי להסתכל סביב: על השולחן המלא כל טוב, על האנשים היפים והטובים שיושבים סביבו שאת כולם אני מאד אוהב. הקשבתי גם לצחוק ולשיחה (או השיחות, כי היו כמה בו זמנית) שקלחו. אני אדם חילוני ולמרות שנשארתי בחילוניותי, בירכתי את אלוהים על כל הטוּב שנתן לי. הדרך שלי לבטא את העובדה שכל זה לא מובן מאליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה