תהילה

בסרט "טוטסי" (Tootsie) שבין היתר עוסק גם בנושא של "תאטרון טוטלי" יש קטע שבו דמות של שחקן אחד מובטל (וגם קצת תימהוני) מצהירה שהיא היה רוצה להקים תאטרון שפתוח רק בימים של גשם וסערה. כשחבריו לא מבינים על מה הוא מדבר הוא מסביר להם שרק מי שמוכן לבוא לתאטרון ביום של גשם וסערה הוא אוהד תאטרון מושבע באמת – ורק אלה הם הקהל שראוי לשחקן לשחק לפניו.
אינני בטוח שאני מסכים איתו, אבל אין לי ספק שהשבוע אני ואשתי אכן זכינו ביושר בתואר של "אוהד תיאטרון מושבע באמת", כאשר נסענו בתוך הסערה והגשמים השוטפים שהיו את כל הדרך מחיפה לירושלים רק בשביל לראות הצגת תיאטרון קצרה.
הכל התחיל בטיול חנוכה במדבר יהודה כשזוג חברים, שלאו דווקא ידועים כאוהדי תאטרון, המליצו בחום רב על ההצגה "תהילה" שהופקה לפני כמה שנים ושעדין מדי פעם משחקת בתאטרון החאן בירושלים (ורק שם). מהכרותנו עם אותם חברים התרשמנו שזו אכן צריכה להיות הצגה טובה ואשתי הלכה וקנתה לנו כרטיסים לפעם הבאה שהיא משחקת (שהיתה אז יותר מחודש קדימה). רצה הגורל ומועד ההצגה היה אתמול בערב, בדיוק בשיא של הסופה והגשמים של השבוע האחרון וכך מצאנו עצמנו נוהגים בחושך ובגשם שוטף יותר משעתיים לירושלים וזוכים ביושר לתואר הזה של אוהדי תאטרון מושבעים.
אגב ההצגה "תהילה" אכן קצרה (כשעה) אבל ממש ממש טובה ושווה נסיעה מחיפה לירושלים (אם כי לאו דווקא בסערה ובגשם שוטף).