אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס, בֶּן עַזַּאי וּבֶן זוֹמָא ואֶלִישַע בֱּן אֲבוֹיָה וְרַ' עֲקִיבָא. בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וָמֵת, בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגַּע, אֶלִישַע בֱּן אֲבוֹיָה הפך ל"אַחֵר" והחל מקִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת. ורק רַ' עֲקִיבָא נכנס בשלום ויָצָא בְּשָׁלוֹם.
מהו מקצץ בנטיעות? שהיה מסית תלמידי חכמים ובני נוער ומעורר בהם ספקות ומשדלם לזנוח תלמוד תורה וללמוד חכמת גויים.
אמרו חכמים - לא טוב הדבר שהפך לאחר שהרי בעמנו ובדתנו הוא פוגע וצעירים הופכים ליוונים ואינם מקיימים את המצוות ואפילו למול את בניהם שוב אינם מָלים.
היה שם אחד, רבי אלקנה בן חרש, שהיה לו קיטון שש אמה על שש אמה גודלו והיתה בו סגולה לחזור אל העבר והיה נכנס בו ביום חמישי ויוצא ממנו בזמן שבית המקדש היה קיים ונשאר שם את השבת ובמוצאי השבת היה נכנס שם ויוצא ממנו ביום ראשון ומבאר לחכמים הלכות קורבן וטוהרה ומפרש להם הלכות רבות מזמן שבית המקדש היה קיים.
באו אליו ואמרו לו - אותו אַחֵר - מוטב לוֹֹ לוּ לא היה קיים מלכתחילה וביקשוהו שיעשה תיקון ויסיר את הנזק שנגרם מאותו האחר. אמר להם - תנו לי שני תלמידי חכמים צעירים ובעלי גוף ואלך אל אִמּוֹ ואפטור אתכם מעונשו של זה. אחר כך התפלל רבי אלקנה כל אותו היום ובערב נכנס עם שני התלמידים שניתנו לו אל הקיטון.
למחרת כשזרחה השמש מצאו את עצמם בעיר טַרְכֵי ליד בית קטן ומט ליפול ושם אישה אחת יולדת בן והמילדת יוצאת וקוראת "קיראו לאבויה כי בן זכר נולד לו". ואבויה בא ואמר "אלישע קיראו לבני כי בו נושעתי" ויתפסוהו שני תלמידי החכמים ואלקנה בא הביתה פנימה עם המאכלת שהכין איתו מבעוד מועד ויש אומרים מאכלתו של אברהם אבינו היתה זו ויהרוג את התינוק.
והוא ותלמידיו ברחו מטַרְכֵי ונאלצו לעשות את השבת בשדה הפתוח מאימת תושבי העיר וביום הראשון חזרו לסנהדרין ואמרו "עשינו כדבריכם".
והנה אין סנהדרין ואין משנה ואין תלמוד תורה. נשתכח מעם ישראל. כי כל הלכה במשנה ששם אומרה לא נזכר במפורש - משל רבי מאיר היא ורבי מאיר - תלמידו של אלישע בן אבויה היה ועתה משלא היה אלישע, נותר גם מאיר בור ועם הארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה