עכבר הבית ועכבר השדה.
כמה ימים לאחר סצנת העכבר (ראה פוסט קודם), הבחנתי בכמות קטנה של גללים חדשים ב"ארון המכרסמים". מצד אחד, אולי זה רק נפולת של נמושות, כפי שהגדיר זאת יצחק רבין ז"ל - כלומר גללים שהסתתרו בחריצי הארון ועכשיו שהוא ריק מתיקים (עין ערך - צחנת ההפרשות) וכל נגיעה קלה מרעידה אותו - הם נופלים למטה. מצד שני, אולי זה הקדימון של סרט ההמשך: "שובו של העכבר". עברתי ליד החתול המתנמנם והבנתי שגם הפעם, לא ממנו תצמח לי הישועה. אשתי לעומת זאת זכרה את דבריו של שלמה המלך, החכם באדם: "אם אין אני לי - מי לי?" ומיד פנתה לשאול בעצתו של השכן. לפי האגדה, ידע שלמה המלך לשוחח עם עכברים ואפילו עם חולדות - כך שבענין הזה גיביתי את אשתי לגמרי. היא חזרה מן השכן כשבידה כלוב קטן שהתגלה כמלכודת והנחייה לשים בפנים פיתיון ולהניח על הרצפה במרפסת הכביסה. לתומי חשבתי שגבינה צהובה או אולי נקניק - הם הפיתיון הראוי, אבל השכן (שהוא אגב טבעוני) המליץ על חמאת בוטנים או אבוקדו. היה לעצות שלו יתרון אחד ברור וזה שהחתולים שלנו לא אוכלים לא חמאת בוטנים ולא אבוקדו וכך נחסכה מכולנו הבושה שאחד מהם היה לוכד חלילה את פרצופו במלכודת העכבר.
אנחנו אנשים עסוקים וגם לא במיוחד מסודרים וכך חלפו להם יומיים מבלי שהתפנינו לעניין. רק ביום שני כשהרמנו את התריס למרפסת בחדר של יובל, שמאז שיובל עבר לגור עם החבר שלו, משמש כחדר הספורט, הבחנו בתנועה חשודה באזור המלכודת. הוא נלכד! - העכבר הממזר נלכד.
כמובן שאינני יודע הרבה על הוריו של העכבר - כך שאולי הוא לא ממזר, ויש אפילו אפשרות שזה בכלל עכבר אחר, ששמע מהעכבר הראשון שכאן מחלקים אוכל חתולים בחינם והחליט לבדוק בעצמו. עודי הוגה בשאלות הזהות העמוקות האלה, שאלה אותי אשתי: "ומה נעשה בו עכשיו?"
הצעתי מספר אפשרויות שכולן נפסלו על הסף בטענה הן שלא אנושיות.
"וודאי שהן לא אנושיות - זה עכבר, לא בן אדם", טענתי,
אבל אשתי טענה מולי שהעכבר, ממזר ככל שיהיה - חטאו היחידי הוא שנהג בצורה עכברית וזה לא חטא שמצדיק עונש מוות או אפילו שננהג בו בצורה אכזרית. היא אפילו שקלה להאכיל אותו (באוכל חתולים כמובן), שהרי מי יודע אם הוא לא כלוא שם כבר יום או יומים והוא בוודאי רעב. "עד כאן" התעקשתי.
הפשרה הייתה שבינתיים הוא ישאר רעב ואחרי אימון הספורט שלנו, היא תסיע אותו ליערות הכרמל.
כך, לכוד בתוך המלכודת, עטוף בסמרטוט (נגד נשיכות) וארוז בדלי (נגד הפרשות) זכה העכבר שלנו לטיול ביערות הכרמל ובסופו הפך מעכבר הבית - לעכבר השדה.
במשל המפורסם של לה פונטיין - אנחנו זוכים לשמוע גם את נקודות מבטו של עכבר הבית וגם את נקודת מבטו של עכבר השדה, אבל אנחנו אמורים להגיע למסקנה שחייו של עכבר השדה - עדיפים.
תהיתי אם העכבר "שלנו", שזכה לחוות באופן אישי את העולם משתי נקודות המבט, היה מגבה את ממשיל המשלים המפורסם בעניין הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה