מקום שאין טוב ממנו להתחיל טיולים לצפון הגולן או לעמק החולה. בילינו שם את הימים האחרונים של סוכות. בפעם האחרונה שהיינו שם, הילדים עוד היו בבית הספר - בחטיבה, אם אני זוכר נכון. באנו בערך עם אותה קבוצה של חברים. אז, כל משפחה - בין שניים לשלושה ילדים. עכשיו אנחנו רק זוגות, "כמו זוג צעיר" כפי שקוראים לזה בגילנו, למרות שחלק כבר סבים וסבתות ומתגאים בכך בכל הזדמנות שיש.
בַּיום - טיול, בערב - שיחה במעגל ובלילה - שינה על מזרון קשה שמזכיר לי שפעם ממש אהבתי את הגומאוויר הפשוט הזה. בין לבין ארוחות. בחג, כשמזמינים חדר - חייבים להזמין גם ארוחות בוקר וערב. שיהיה. בעצם זה יותר פשוט כי אין את הוויכוח על "איפה נאכל?" בטיולי טבע - החבורה מגובשת ומלוכדת. בטעמיה הקולינריים - הרבה פחות.
אז הולכים לחדר האוכל, אלא שאליה וקוץ בה שאנו ביימי קורונה וחדר האוכל אינו מקפיד בהלכות תו ירוק.
אנו נכנסים ומיד מוקפים בעדרים של ילדים מתרוצצים וצועקים ומניפים צלחות וכוסות. מדי פעם הורה בודד מנסה להשליט מעט סדר, בעיקר שלא ירביצו איש לאחיו (או לאחותו). איכשהו המריבות הן תמיד בין ילדים מאותה המשפחה. מיותר לציין שמסכות או תווים ירוקים אינם נראים בשטח.
"איך זה הם לא בודקים?" רוטנת מישהי מהחבורה שלנו.
"ממש מדגרת קורנה, בואו נסתלק מהר ככל האפשר" מקטר אחר.
ואני, אולי בתמימותי, מסתכל סביבי ונהנה - כל כך הרבה ילדים במקום אחד - ועד חילוניים ואפילו לבושים בבגדי טיול וראשם לא קבור במסך כזה או אחר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה