עשר בלילה ואני מסתובב עם עגלה עמוסה בסופר של יגור. מה אני עושה שם בשעה שכזאת? אוגר כמובן.
בחדשות אמרו שמחר אולי יטילו עלינו סגר, אז מיד נכנסתי לרכב ונסעתי לסופר. יש יתרון לסופר של יגור בעשר בלילה - כמעט אין אנשים, מה שמבטיח חווית קניות משופרת (ובימים אלו גם סיכויי הדבקה נמוכים).
ליתר ביטחון הלכתי לשם בלי הטלפון שלי, אני לא צריך שהשב"כ יעדכנו אותי שאני צריך להיכנס לבידוד. גם ככה אני מרגיש מבודד מספיק. אני גם מעדיף שהם לא ידעו איזה סוג גבינה אני אוהב (יכול לשמש נגדי בחקירה אחר כך).
הסופר לשמחתי מלא כל טוב,
מה שעושה אותי מאושר
אני מכניס לעגלה - שנים מכל דבר
קמח וסוכר ומיץ תפוזים
ואורז ושמן - אולי קצת מגזים.
ואז אני מגיע למדף ניר הטואלט
ושומו שמים הכל שמה - מת
אין בעיה להכניס לעגלה ארבע חלב וקילו בשר
ושוקולד ויין טוב - רק נייר טואלט - חֲסַר.
אני מנסה להבין למה? התשובה היחידה שיש לי זה בדיחה שמישהו מהעבודה סיפר לי:
"כי בכל פעם שמישהו מתעטש - כולם עושים במכנסיים".
פתאום, אני מבחין שבקצה המדף - נשארו דווקא עוד שתי אריזות ענק של נייר טואלט. לא מהסוג שאני אוהב ובוודאי לא במחיר שאני אוהב, אבל יש. מצד אחד - אני אדם בעל מחשבה עצמאית ואני לא מצליח לדמיין מה אעשה עם עוד שתי חבילות (יש לנו כבר ארבע בבית מפֶֶרֶץ האגירה הקודם) ומצד שני - מה הם יודעים, כל האחרים, שאני מפספס? אני הרי לא רוצה להתקע בלי. קוראים לזה חוכמת ההמונים. אפשר לקרוא לזה גם הליכה עם העדר.
עשר דקות אחר כך, כשהקופאית מעבירה בין יתר המצרכים שלי, גם את שתי אריזות הענק, היא מחייכת לעצמה חיוך קטן כזה, כמו של המונה ליזה. האם יתכן שהיא פיצחה את הסוד? כבר קרוב לאחת עשרה בלילה והם רוצים לסגור ואני מתבייש ולא שואל.
אם אמצא את הפתרון לתעלומת הקשר בין נייר הטואלט למצב כעת - מבטיח לעדכן.
בינתיים היו רגועים - לפחות משפחת פנואלי מצויידת היטב.
(אם תצטרכו גליל - אפשר להתקשר בפרטי)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה