לפעמים דווקא ההצלחה שלך מתגלה בסוף ככישלון גדול. במקום שתשתחרר, אתה מוצא את עצמך כבול אפילו יותר ממה שהיה קודם. כזה היה המקרה של פיפי ושל עוז ושלי כשניסינו להתנקם בג'וני.
הכל התחיל כשיום אחד יעקוב, שכל כך אהבנו, נעלם והשאיר את ג'וני להיות אחראי עלינו. עד אז החיים שלנו היו - כמו סטייק סינטה שמחליק לך בין השיניים. ופתאום - שעות קבועות, וזה אסור ואל תלך לשם. ישר קלטנו שלא באמת אכפת לו מאיתנו. מקובע כזה, הוא התעקש להישאר בשבילים המוכרים והנדושים. אפילו לעשב שבצד השביל לא הרשה לסטות.
החלטנו שחייבים להראות לו מאיפה משתין ה..., אם אתם מבינים את כוונתי. שיבין שהוא לא יכול ככה להתעלם מהרצון שלנו. בקיצור, להתנקם בו. כמה שפיפי קטן וחמוד, הוא הכי ממזר בינינו ומיד היה לו רעיון מה לעשות. אני ועוז כל כך נדלקנו שישר רצינו ללכת על זה - עכשיו, כרגע. אבל פיפי התעקש: ״קודם לתרגל, שלא יהיו פשלות". הוא גם התעקש שנתרגל כל מהלך בניפרד: ״שג'וני לא יחשוד בכלום. גורם ההפתעה הוא קריטי". אז תירגלנו עד שהיה מרוצה: "מחר בוקר", הוא נבח בהתרגשות ועוז ואני ממש קשקשנו בזנב מרוב התלהבות.
למחרת, כשג'וני בא לקחת את הכלבים לטיול הבוקר, כמו בכל יום מאז שיעקוב יצא לחופשה בחו״ל, הוא מצא אותם נרגשים מהרגיל. כששם להם את הקולרים והוציא אותם החוצה, הם משכו בכוח קדימה והוא שחרר להם הרבה רצועה שיוכלו לרוץ קצת. נראה היה שזה הרגיע אותם והכל התנהל כשורה, עד שהגיעו לעמוד החשמל בסיבוב של רחוב הנטקה. שם פתאום התחילו להתנהג מוזר, לרוץ ולקפוץ במרץ לכאן ולשם.
פיפי זינק משמאל ורץ לימין. אני איגפתי מימין ואחר כך לשמאל. עוז הסתובב אחורה. עכשיו פיפי לשמאל ואני אחורה ועוז לימין ועוד פעם... "מה אתם עושים?" צעק ג'וני בתדהמה, אבל לפני שהספיק להבין מה קורה, כבר היה כבול לעמוד החשמל כששלוש הרצועות שלנו כרוכות סביבו. הדובדבן שבקצפת (או הביסקוויט שעל הבונזו) היה שפיפי עשה חצי לולאה עם הרצועה שלו ועוז זינק פנימה כמו שתירגלנו וכולנו משכנו החוצה עד שנוצר קשר. זהו. ג'וני היה עכשיו כבול וקשור ומהודק לעמוד. "האוווווו, האווווו, האווווו" שלושתינו נבחנו בהנאה צרופה. זה כבר יראה לו, לג'וני הזה!
אלא שאז בבט אחת קלטנו את נקודת התורפה של התוכנית שלנו: ג'וני אמנם היה עכשיו קשור היטב לעמוד, אבל גם אנחנו היינו מחוברים לרצועות האלה ועכשיו אנחנו מרותקים לעמוד יחד איתו. אפילו ממש קרוב אליו, כי השתמשנו בכל האורך של הרצועה בשביל לקשור אותו.
כך ג'וני עמד שם, צועק ומקלקל ואנחנו סביבו, נובחים ומיללים וכולנו מצפים ומתחננים שיעבור שם עובר אורח טוב לב שיחלץ את כולנו מהפלונטר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה