פירגנו לעצמנו סוף שבוע בתל אביב, רק אני ואשתי. רק חצי יום שאנחנו מסתובבים בעיר המופלאה הזאת וכבר יש לי חומר לפחות לשלושה סיפורים. ובכל זאת הפעם אתן את הבימה למישהו אחר,
לאבא של מאיר שלו - המשורר יצחק שלו, שראינו בצהרים "ערב" מחווה לזיכרו בצוותא. המופע אגב מאד מומלץ.
פרהיסטוריה פרטית / יצחק שלו (מתוך הספר "שמלת הריון" )
מוזר כי הלכנו אי פעם בלי ילד בצד,
וטרם נודענו כאמא שלו וכאבא.
מוזר כי רק שני מעילינו נתלו בקולב,
ורק מחט אחת לך היתה, ומעט המלאכה בה.
בחדר רוקים קר וזול היינו עורכים
את חצי הככר ואת קב הזיתים למו טרף.
לא אפית עוד עוגות. לא כירסם עוד תינוק בגנבה
מנתחי שוקולד שחומים שהנחנו לערב.
היינו תועים בלילות לבנה קסומים.
היינו באים מן האין. יוצאים אל האפס.
היינו הולכים לסרטים בשלוש או בשבע
בלי פחד בלב: לא השארנו בחדר כל נפש…
לא ידענו עדיין מחיר סוסי עץ ובובות.
לא חיפשנו רופא בלילות, ברחובה של הקרת,
לא ליוה את חיינו שיעול הגרונות הצבים
בסתוים, בין תקופת החמה לתקופה האחרת.
איזה זמן פרהיסטורי! חגונו לבד במערה
חגי אהבה מסוערת ותעל קטורתנו.
היה זה בטרם יבואו הטף, ובטרם
ישכיחו ימי הולדתם את ימי הולדתנו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה