מִתְקן לייבוש כלים, לכל אחד יש בבית. משהו די סטנדרטי. גם לנו היה, אבל כשהילדים היו באים לסוף שבוע, לפעמים עם חבר או חברה, הוא היה קטן מדי ולא הספיק.
אז קנינו אחד חדש, לא סטנדרטי. גם הוא - לא יותר מכמה מוטות מתכת מולחמים ביחד, אבל יותר גדול. אמוּר לא להחליד. בכל זאת, למטה בכמה מקומות, כבר יש קצת חלודה. אולי הריתוך לא יצא להם טוב.
ביום ששי, אחרי ארוחה משפחתית גדולה, הוא מספיק, אבל בקושי. שורה ארוכה של צלחות ועליהן וסביבן כוסות ומרקיות ואיזה קרש חיתוך וספלים למטה וכלי הגשה. סירים מקשטים אותו מסביב.
ואז מתחיל שבוע חדש, יום ראשון, וביום שני אשתי לנה בתל אביב. רק אני ובתי הצעירה בבית: שתי צלחות, שתי כוסות, קערה אחת ומחבת - פזורים להם ברווחה על פני המתקן הגדול.
האם מתקן לייבוש כלים יכול להרגיש בודד?
היום שוב יום ששי, בערב אולי אשאל אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה