לבד

היא יושבת לבד.

כל המרפסת הומה אנשים ובכל זאת היא לבד.

מסביב כולם מקובצים חבורות חבורות - אבל היא לבד.

אפילו הכסא שעליו היא יושבת - קצת בצד ומופרד מכל השאר.

כאילו עצם נוכחותה יצרה סביבו חפיר בלתי נראה.

מצד אחד - ככה זה - תמיד היא לבד.

מצד שני - בכל זאת - זה כנס "עולמות".

המקום שבו כל מי שתמיד לבד פוגש את האנשים האחרים שתמיד לבד בדיוק כמוהו.

הנה שם ליד השולחן חבורה גדולה מתווכחת על הנזק שחרב מפלדת אורקים תגרום לשריון העשוי מיתריל.

ובפינה ממול שלוש בנות שנראות בדיוק כמו Usagi Tsukino מ Sailor Moon מצחקקות בהתלהבות.

ושם ליד המֵיחַם, דמבלדור מסביר לכמה אנשי חלל שמסע בין כוכבים מתה ברגע שיצא הפריקוולר השלישי.

אפילו האשה המבוגרת שישבה לבד בצד השני של המרפסת - עכשיו מדברת בהתרגשות עם עוד איזה שני חבר'ה בני גילה על עולם הדיסק של Pratchett.

רק היא - לגמרי לבד.

ואולי בכל זאת היא לא לגמרי לבד? אולי בכל זאת גם היא שייכת?

עובדה:

איש לא מעיר לה על כמה שהיא רזה

ואיש לא מציק לה על איך שהיא לבושה

וכשמדי פעם היא מוציאה את המחברת ומשרבטת מישהו מהעוברים ושבים -

הוא לא כועס, לכל היותר יבקש בנימוס לראות "איך יצאתי?"

אחד אפילו החמיא לה על איך שיצא.

אז נכון, גם פה היא לבד, אבל בכל זאת היא גם קצת שייכת

הכי שייכת שהיא יכולה להיות.