שנת הלימודים החלה ושוב מדי בוקר אני קם קצת מוקדם מדי בכדי שאספיק להסיע את בתי הצעירה לנשר, משם היא תמשיך לבית הספר באוטובוס של קרית טבעון ואני אמשיך לעבודה שלי שנמצאת במת"מ בצד השני של העיר. כך גם שוב יוצא לי מדי בוקר לנסוע במנהרות הכרמל ובכל פעם שאני נכנס בהן, נבלע במהירות לתוך הלוע הפעור של ההר אני נזכר שזהו בעצם - חלום שהתגשם. לא חלום שלי, שהרי לא אני הגיתי אותו, אבל בהחלט חלום של מישהו ובהחלט אחד שהתגשם.
על החזון הזה של מנהרה שתעבור מקצה העיר לקצה השני מתחת להר שמעתי לראשונה לפני יותר מעשרים שנה ואז לא קרה כלום ואז הרעיון צץ שוב ושוב לא קרה כלום וכך שוב מדי פעם החזון היה שב ומופיע (בדרך כלל סמוך לבחירות העירוניות) ולאחריו כלום. בהתחלה התרגשתי, אחר כך קצת פחות ואחר כך כבר התרגלתי. כך הוא סדר הדברים: קודם יבוא שלום, אחר כך יגיע המשיח, אחר כך יחפרו את תעלת הימים ורק אחר כך יתחילו לכרות את מנהרות הכרמל.
אלא שאוסף של סינים חרוצים (ואולי מישהו עם חזון או ממון) הקדימו את המשיח והנה היא כאן. פלא עתידני - קצת מדע בדיוני באמצע היומיום העירוני. במיוחד הקטע ליד הגראנד קניון כשאתה מגיח מבטן ההר, תלוי בין שמים לארץ על "גשר צר מאד", מסונוור מאור היום ששוב מאיר אליך ועוד לפני שעיניך מתרגלות, כבר נבלע מחדש באפלת הצד השני - זה הארוך יותר, שמזכיר את המקלטים הגרעיניים בם תשהה האנושות אחרי האפוקליפסה.
אבל בינתיים, עד שזה יקרה, אפשר להגיע מנשר למת"ם בפחות מחצי שעה ולהנות מהדרך תוך כדי. נכון, אני לבד ברכב אז אינני יכול לעמוד מאחור ולפרוס את ידי כמו כנפיים, כפי שעושָה סֵם ב "the perks of being a wall flower", אבל אני יכול לשמוע את המוזיקה בפול ווליום ולצרוח את מילות השיר ואפילו לנסוע מהר תוך כדי (אם אין לפני משאית גדולה). איך אמר דויד בואי: We could be heros אפילו עם זה just for one night.
(למי שאין מושג על מה אני מדבר, מצורף קישור לקטע הרלוונטי מהסרט)
https://www.youtube.com/watch?v=TbliAwYH5Lc
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה