בדרך מהעבודה הביתה, בכניסה לבנין, אני מושיט יד חפוזה לתיבת הדואר
שלנו ודולה ממנה את מה שהצטבר. בדרך כלל הרבה פרסומות, מעט חשבונות וגם פה ושם
איזה דו"ח מהבנק. הפעם החבילה גדולה וכבדה במיוחד. ...לפח, לפח, לפח, צריך
לשלם, אהה הנה... מה זה? מעטפה גדולה וכבדה...
אני פותח ומוצא בפנים ספר ואתו פתק קטן: "עשיתי סדר בספריה של
הורי בת"א ומצאתי את הספר המצורף של סבך, אותו אני שמח להעניק לך
כמזכרת". ואכן הספר נכתב בידי סבי ז"ל - שמואל ישעיהו פנואלי. סבי היה
מבקר ספרות, בתקופה שזו עוד נחשבה "פיסגת האומניות" ורוב מה שכתב היה
פירושים ודעות על ספרות ושירה שאחרים כתבו. שם הספר המסוים הזה: "דמויות
בספרותינו החדשה". ביד רועדת אני פותח את הספר – ביד רועדת כי מה לעשות וספר
שהודפס לפני קצת יותר משבעים שנה – נפתח אצלי ביד רועדת ולו רק מהחשש שמע יתפוררו
דפיו למגע ידי.
הספר במצב טוב ודפיו לא מתפוררים ואני מדפדף אל תוכן הענינים ומוצא פרקים
על: ז. שניאור וג. שופמן ויעקוב פיכמן ואשר ברש וש"י עגנון ואורי צבי גרינברג
ועוד כהנה וכהנה. כאמור, דמויות בספרותינו החדשה - אליבא דשנת תש"ו (1946) –
השנה בה יצא הספר.
ופתאום זה תופס אותי, שהדמויות האלה – רובן אינני מכיר. לא קראתי דבר
של ז. שניאור או ג. שופמן ויעקוב פיכמן. ואפילו עגנון ואצ"ג שכן קראתי – קראתי
מעט ואת הרוב אינני זוכר. כמובן לא משום שהן דמויות בספרותינו החדשה – כלומר חדשים
מדי - אלא דווקא משום שהן דמויות בסיפרותי הישנה. רק שבעים שנה חלפו ומילא שהחדש
הפך ישן, אלא שנדמה שנשתכח כליל. האם הילדים שלי מכירים את השמות האלה ומי שהם
מכירים – מה הם יודעים עליו ועל יצירתו?
והשאלה הגדולה מכולן – האם דבריהם של אנשי הרוח והדעת האלה – כל כך התישנה
ושוב איננה רלבנטית לעולמנו אנו, או שמע אנו בעצלותינו ובחפזוזנו לאחוז
ב"חדש" וב"עדכני" אבדנו את כל הפנינים האלה שבעצם כל הזמן היו
מונחות לרגלינו?
אין לי תשובה, אולי יום אחד אמצע מעט פנאי והרבה עוז לפתוח אחד
מהספרים הישנים האלה ולעיין בו ולגלות – היש לכם דורות קדומים משהו לחדש וללמד
אותי – או שמע דבריכם שהיו כה חשובים – רק לשעתם היו חשובים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה