אבנים מתגלגלות (או הסדר הנכון של Some girls)
כשהייתי נער, ואפילו כבר כאיש צעיר, עוד היינו שומעים מוזיקה בעיקר מתקליטים
(וויניל) וקלטות שמע (קסטות). היית שם את התקליט על הפטיפון ומקבל כ 20 דקות של
מוזיקה ואז היה צריך להפוך את התקליט ולשים אותו שוב והיית שומע עוד כ 20 דקות של
ה"צד השני". אם לא הצלחת להשיג את התקליט, או שלא היה לך כסף (מצב נפוץ
אצל נערים ואנשים צעירים), היית מבקש מחבר שיקליט לך אותו לקסטה, ומסתפק באותה
המוזיקה באיכות ירודה במקצת.
כשיצא Some girls של הRolling Stones עוד לא ממש הכרתי את הלהקה, אבל העטיפה של
התקליט נראתה לי מגניבה, וכך ביקשתי מחבר שיקליט לי אותו. כבר בשמיעה ראשונה "נדלקתי"
ובמהרה זו הפכה לקלטת החביבה עלי והייתי שומע אותה שוב ושוב. עד כדי כך אהבתי אותה
שבשלב כלשהו כאשר הזדמן לי הלכתי וקניתי לעצמי את התקליט.
יש תקליטים (אלבומים) שהם שיר או שניים טובים שעטופים בחומר מילוי. יש
כאלה שהם אוסף של שירים טובים. אבל יש גם אלבומים שסך כל האלבום מתעלה מעבר לאוסף
השירים שבו והוא הופך ליצירה שלמה שיש בה רצף פנימי במעבר משיר אחד לשני. (Ziggy Stardust, או wish you where
here אם לתת שתי דוגמאות, או הראשון של "מטרופולין" אם תירצו
דוגמה בעברית). כזה היה באוזני Some girls – כל שיר נפלא,
אבל הכי טוב לשמוע את "כל הסיפור" מהתחלה עד הסוף.
אז קניתי את התקליט ושמתי על הפטיפון והנה הפתעה: הסתבר שמי שהקליט לי
אותו התרשל במלאכתו ובעצם הקליט לי את צד 2 לפני צד 1, כלומר, כל הזמן בעצם שמעתי
אותו "הפוך". זה היה מאכזב, אבל
ההגיון הפנימי של הסדר שהייתי רגיל לו היה כל כך חזק – שפשוט המשכתי לשמוע אותו "כמו
שצריך" (כלומר הפוך), כלומר קודם צד 2 ואחר כך צד 1.
לא מזמן התקדמתי למאה העשרים ואחת והתחברתי ל Apple
Music וכך השבוע כשבנסיעה מפה לשם, התחשק לי פתאום לשמוע את Some girls כל
שהייתי צריך לעשות הוא לחפש באפליקציה את האלבום וללחוץ על Play. בינתיים הרמזור התחלף
לירוק וכבר התחלתי לסוע כשהרגשתי שמשהו לא בסדר... ואז קלטתי: "הם משמיעים את
זה הפוך!" הפעם לא לקחתי סיכון, עצרתי בצד וכיוונתי ל The
girl with far away eyes (ההתחלה של צד 2) המוזיקה העצלה של השיר שטפה
אותי ונשפכה לשיר הבא respectable שכבר מעלה את האדרנלין וכך הלאה עד ל Shattered שמהווה איזה שהוא שיא של קצב והתרסה. אחר כך
המכשיר השתתק והבנתי שהוא חושב שזהו, נגמר. לא ידידי, יש עוד. שוב עצרתי בצד ולחצתי על Miss
you המופלא – למעשה הרגע הזה של שקט בין Shattered לMiss
you
היה ממש במקום. משם המוזיקה המשיכה לגלוש עד לסוף הבלתי נמנע של
יאוש ומחאה ב Lies. כיביתי את המכשיר לפני
שיטעה ויחזור להתחלה של צד ב' שוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה