מאיר בנאי
תחילת שנות השמונים, אני חיל (לא אל תבכי לי ילדה), החבר'ה מתכנסים בחדר של מדריכות הקשר, אפרת מוציאה גיטרה ומתחילה לנגן. Pink Floyd, Led Zeppelin ופתאום משהו בעברית: "אני אוהב אותך אביתר". "זה שיר שאחי הבכור, מאיר, חיבר על אחי הצעיר, אביתר". נשמע פשוט, אבל נכנס אל הלב. פשטות מטעה, כמו האהבה, הרגש הכי פשוט, אבל גם הכי מסובך ועמוק.
אמצע שנות שמונים, מבחינתי, מאז שאורי זוהר חזר בתשובה הקולנוע הישראלי על הקרשים. מישהו מספר על סרט חדש, שונה: "שוברים", אני הולך לראות. אכזבה, סרט בוסר, (לא לדאוג, הבמאי, אבי נשר, עוד יחזור ובגדול בשנות ה 2000). רק דבר אחד משאיר בי רושם בסרט - שפ-שף, הדמות הכי זוטרה וזניחה שפתאם מוציא גיטרה ושר (את שירו של שפ-שף כמובן). זה מאיר בנאי לוחש מישהו.
סוף שנות השמונים, מה שהחל כטפטוף הופך ל'גשם'. מאיר בנאי מוציא את 'גשם', אלבום נפלא. לא הייתי מחובר אז לרוב המוזיקה הישראלית, אבל את זה אהבתי.
ומשם והלאה, הוא הלך והשתבח, ותמיד ההיפך מ'סופר סטאר', לכאורה 'סתם בן אדם' ששר על הרגשות של 'סתם אנשים', אבל אתה מתחבר, כי הוא שר עליך ועל אנשים שאתה מכיר. כולנו הרי (לפעמים) סתם בן-אדם.
אולי זה המאפיין הבולט של מאיר בנאי - לתת קול למפסידן ול'רגיל', זה שאבא אמר עליו: 'רחוק הוא לא יגיע'. והקול שהוא נותן לו - יפה ומעמיק. זה והאהבה: תמיד יש שם אהבה. אפילו כשהוא שר על קנאות ושנאה, הפזמון החוזר הוא ש'הכל רק בשם האהבה' ואפילו שאתה מבין את הנבזות והעליבות של הקנאי ההוא, אתה באותו הזמן מרגיש שבכל זאת, גם הוא, ראוי לו שימצא את דרכו פעם ל'שער הרחמים'.
2017 - ואני שומע שנפטר. 'איך יתכן'?? הרי היה עדין צעיר (טוב לא ממש צעיר, אבל בגילי, שבשבילי זה נחשב צעיר). כן, הוא נפטר ואני מבין, שהפעם השיר שכתב לא מתאים למציאות שלי: היתה זו 'אהבה קצרה' אבל כשהיא נגמרה זה דווקא היה 'עם כאב' ו'עם דמעות'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה