טקס תה

שבת בבוקר.

ראשית, אני מפנה את כל הדיסקים ושאר הזבל שהצטבר על הפטיפון.

אחר כך אני שם תקליט ישן של Claude Bolling ו Jean-Pierre Rampal.

כשצלילי הפסנתר וחליל-הצד מתחילים להתנגן, אני ניגש למטבח ומוציא מאחד המדפים העליונים את הקומקום הקטן השחור והכבד. קומקום של ברזל יצוק.

במגרה השניה, אני מוצא את התיון שמתאים לו.

אחר כך אני נובר במדף התה ומוציא קופסת מתכת ישנה. "ארל גריי של ויסוצקי" כתוב אליה,

אבל אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו.

העלים בפנים הם אמנם עלי תה ארל גריי, אבל מתוצרת חברת "Ahmad Tea - London".

קשה להשיג אותם בארץ בקופסת מתכת, אז אני קונה אותם באריזת קרטון ומכניס לקופסאת המתכת הישנה - כך הם נשמרים טוב יותר.

בזהירות אני מודד שלוש כפיות עלי תה ושם בתיון.

עכשיו תור המים - מהברז לבריטה, מהבריטה לקומקום החשמלי וקדימה לרתוח.

לברזל יצוק יש קיבולת חום גבוהה - מה שאומר שאם אשפוך לתוך הקומקום שחור את המים הרותחים כך סתם - עד שהוא יתחמם - הם יתקררו.

אז אני ממלא בו קצת מים ושם אותו בינתיים על האש - שיתחמם במקביל.

אם עושים כל זאת מספיק לאט ובכוונה - בינתיים כבר נגמר הצד בתקליט. אני חוזר לפטיפון והופך צד.

עוד נעימה אחת של פסנתר וחליל צד והמים רותחים.

הקומקום השחור יורד מהאש, והתיון נכנס לתוכו. את המים הרותחים אני יוצק מעליהם.

כשהקומקום השחור מלא, אני מכסה במכסה הקטן - שלא יתקרר.

כמה דקות לתת לתה להתמצות.

אני בוחר את הספל עם העיטורים היפניים - היש ספל טוב מזה לטקס תה?

כפית של דבש, ואני יוצק את התה בעדינות, משאיר בדיוק ס"מ מהקצה - חצי ס"מ לחלב וחצי ס"מ שלא ישפך.

חלב ועכשיו - לערבב ולהתיישב.

אני חופן את ספל התה בשתי ידי. נהנה מחומו ולוקח לגימה ראשונה.

התקליט הסתיים.

שקט.

לכמה דקות כל מה שקיים בעולם זה ספל תה חם עם דבש וחלב, ואני.

העונג מושלם.

האם זה טעמו המשובח של התה שהוכן כהלכה?

או אולי תשומת הלב הרבה שהקדשתי לו?

או אולי פשוט כי כשכל מה שיש בעולם זה רק אתה וספל תה - אין דבר שממנו אפשר להנות יותר.

לייק

תגובה

שתף