בין כסה לעשור - ימים של ביניים. קיץ מתחלף בסתו, שנה אחת באחרת. מחשבות של עבר מתערבבות עם מחשבות של עתיד. מי שחי תקופה באירופה, יודע כמה מאיים החושך של החורף שם. לרגע נדמה ששוב השמש לעולם לא תזרח - אולי בגלל זה ראש השנה שלהם - חל באמצע החורף - ביום הקצר של השנה. אצלנו, שגם ככה הכל מואר וגלוי מדי, דווקא החום המצמית של הקיץ הוא המאיים - לשרוף ולייבש את הכל. אולי בגלל זה השנה שלנו מתחילה כשהקיץ מפנה את מקומו לסתו, כשפתאום בערב משב רוח קל וקריר מרמז שאפשר גם אחרת ואתה מודה לאלוהים, גם אם אתה חילוני ולא מאמין בו.
תקופה שאין טובה ממנה להרהר אחר מעשיך - להבין שגם כשהייתי הכי צודק שבעולם - יתכן שטעיתי. להבין שלא תמיד הייתי קשוב מספיק לאחרים ושלמרות שנקודת המבט שלי חשובה, אולי אפילו הכי חשובה - יש גם נקודות מבט אחרת ודעות אחרות ואמונות אחרות וגם להן זכות קיום.
תקופה של תקווה שאולי יהיה אחרת - יותר טוב. גם תקופה של חשש - מי לחיים ומי למוות? חבר אחד עבר ניתוח להוצאת גידול, לחבר אחר נולד נכד. חשבתי על זה בדרך הביתה. באמצע רחוב פרוייד התנועה נעצרה - פקק גדול של מכוניות. הפנתי מבטי ימינה לראות אם אפשר לחתוך לנתיב הימיני וראיתי מולי שקיעה מפוארת בים.
איפה אני? בפקק תנועה? או על ראש ההר מול שקיעה מרהיבה?
רוצה לקוות שאני הוא המחליט, אבל יודע שלא.
שנה טוב וחתימה טובה לכולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה