לכל בית משותף יש אחד כזה - השכן המעצבן. זה שמסרב לשלם ועד הבית, זה שמלשין לרשויות על השכן ממול שסגר מרפסת בלי אישור, או שמשאיר את הזבל בחדר המדרגות או שההשקייה של הגינה שלו מטפטפת לשטח הציבורי והופכת אותו בהדרגה ל"אִיכְס". אם אתה דייר רגיל בבניין, אתה מנסה פשוט להתעלם ממנו, אלא אם כן אתה במקרה זה שסגר את המרפסת בלי אישור. מה לעשות שאני וועד הבית והברירה הזו לא פתוחה בפני. אני צריך ממש ללכת ולדבר איתו ואפילו לגרום לו שישתף פעולה, שישלם את המסים לחודש פברואר, כי בכל זאת כבר יוני ואולי גם שימצא פיתרון לדליפה הזאת…
אפשר לאיים, הרבה עושים זאת, אבל אני לא, גם כי אני סולד מאלימות וגם כי מי שמסתכל עלי ישר קולט שאני סולד מאלימות ואז האיום לא באמת עובד. אפשר לתבוע למשפט, אלא שכפי שעורך הדין הסביר לי: "אתה בסוף כנראה תוציא ממנו את השלוש מאות שקל האלה, אבל זה יעלה לך כל כך הרבה עצבים ובריאות וזמן". אז מה נשאר? לנסות בטוב: לדבר אליו בנימוס, לנסות להכיר אותו, לרכוש את אֵמונו. אז זה מה שאני עושה וראה זה פלא, עם מספיק התמדה - בסוף השלוש מאות שקל מגיעים לקופת הוועד (אם כי הטיפטוף מהגנה עדיין לא נפתר).
הדבר המפתיע באמת הוא שמתוך ש"לא לְְשְמָה" אני בא "לְשְמָה" כלומר בהדרגה מגלה שמאחורי השכן המעצבן מסתתר בן אדם, ממש. בדרך כלל אחד שקצת בודד ושהחיים לא היו קלים לו. אולי אלמנה ערירית שבעלה נפטר לפני עשרים שנה ומאז הועם זוהרו של עולם, אולי בחור שפעם היה צעיר אבל נפצע באיזה מלחמה ומאז גם כשהוא כאן אִִתי הוא קצת עדין שם…
השבוע נפטר השכן המעצבן של הבניין שלנו וגיליתי שאני ממש עצוב בשל כך. חבל לי עליו, עדיין היה צעיר (טוב מבוגר ממני בעשר שנים, אבל בכל זאת). הלכתי לשבעה לנחם את משפחתו ומצאתי אנשים שממש אהבו אותו ושגם הוא מאד אהב אותם. מצאתי את עצמי אוסף אלי חלק מהצער שלהם, מקווה שבכך אחסוך להם חלק ממנו, מאותו הצער.
נוח על משכבך בשלום השכן המעצבן, ואם זה ממש חשוב לך תציק גם קצת לשכנים שלך שם למעלה. אני בטוח שהם יעמדו בזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה