מה שתפס את עיניה של ג'ינה הייתה התמונה של הדוגמנית. היא היתה רזה, אפילו רזה מאד, אפילו בקנה מידה של דוגמניות. רק אחר כך היא שמה לב לבקבוק העגול עם הנוזל בצבע וורוד-יין שהדוגמנית החזיקה בידיה ורק הרבה אחר כך לכותרת הגדולה והצבעונית שהייתה שם מעל לתמונה: "סְלִים - הבושם שעושה אותַָך רזָה". "נו באמת"' היא חייכה לעצמה והוסיפה: "לפחות על הדוגמנית זה פעל". "מה אמרת?" שאלה הקוסמטיקאית שבדיוק יצאה מחדר הטיפולים עם הלקוחה הקודמת. "חשבתי שהוציאו איזה חוק נגד אנורקסיה בפרסום או משהו כזה" ענתה והצביעה על העמוד הפתוח בירחון. "אהה, זה. כן, גם אני חשבתי על זה, אבל את צריכה להביא בחשבון שהדוגמנית הזאת כנראה היתה די רזה כבר מקודם, אז ביחד עם הבושם - נו זה כנראה מה שיצא". "את רוצה להגיד לי שאת מאמינה שהבושם הזה באמת עושה אותך רזה יותר?" שאלה ג'ינה בתמיהה, סדק נפער באמון שעד כה רחשה לקוסמטיקאית שלה. "לא יודעת, לא ניסיתי, אבל זה מה שכתוב שם לא? סְלִים - הבושם שעושה אותַָך רזָה".
כמו הרבה נשים, גם ג'ינה האמינה שתראה טוב יותר אם תרד קילו או שנים (אולי אפילו שלושה) והמחשבה שיתכן שיש בושם שעושה זאת טרדה את מנוחתה. עד כדי כך שעוד באותו היום נכנסה למחלקת הבשמים בסופר פארם וביקשה לנסות את ההוא שם, בצבע וורוד-יין, בבקבוק העגול. "הייתי ממליצה לך לשים רק טיפה או שתיים, לא יותר" יעצה לה דיילת המכירות. הריח היה נעים: "יסמין?, לא. אולי לבנדר? משהו שעורר בה געגוע…" הייתה שם מראה גדולה וכשהביטה בדמותה הנשקפת, אהבה את מה שראתה. "הקוסמטיקאית עשתה עבודה טובה", חשבה. מצב רוחה היה כה טוב שבו במקום קנתה בקבוק עגול אחד, על אף מחירו הגבוה.
למחרת, כשהתארגנה לצאת לעבודה נזכרה בו, בבקבוק העגול שעל השידה ושמה על עצמה שתי טיפות. במשך כל היום הייתה לה תחושה נעימה שאנשים שמים אליה לב יותר מכרגיל, כאילו שיש לה נוכחות רבה יותר. "כך זה תמיד אחרי ביקור אצל הקוסמטיקאית", הרהרה לעצמה, אז היא לא ממש התרגשה מזה (טוב קצת כן, אבל בשביל זה מתייפים לא?). כך היה גם ביום המחרת וביום שאחריו. רק ביום חמישי כשנגשה אליה סימה ממכירות ולחשה לה: "את נראית נהדר, איך רזית, את חייבת לגלות לי את הסוד" היא קישרה את הדברים. כמובן שלסימה היא לא אמרה דבר על הבושם. "את יודעת איך זה", ענתה לה: "אני כבר הרבה זמן בדיאטה, משתדלת לאכול פחות, כנראה שזה סוף סוף התחיל להשפיע". היא קצת התאכזבה ביום ששי במקלחת כששקלה את עצמה וגילתה שמשקלה נשאר כשהיה - ללא שינוי. "נו טוב, גם למאזניים דיגיטליים יש סטייה, ובכלל, המשקל שלנו משתנה לפי הזמן בחודש וכל זה".
בשבוע הבא היא עברה לשלוש טיפות. היא לא באמת האמינה שיש קשר, אבל קשה היה להתווכח עם התוצאות. כמה וכמה אנשים החמיאו לה על "איך רזית" ו"את נראית נהדר". בשבוע שאחר כך היא ניסתה לשים ארבע טיפות, אבל חזרה לשלוש אחרי שמירי מהקבלה לחשה לה שתזהר עם הדיאטה הזאת שלה - כי היא כבר ממש רזה ואולי זה לא בריא. לדיאטה לעומת זאת היא לא חזרה. קשה להינזר מאוכל כשמכל עבר אנשים מחמיאים לך שאת "ממש רזה". כשקִבלה את המשכורת הבאה, החליטה לפנק את עצמה בבגדים חדשים. בדרך כלל הייתה מידה 4, אבל הפעם לקחה לתא המדידה גם כמה מידה 3. זה היה קצת מביך, מזל שבתא ההלבשה את לבד, כי מידה 3 ממש לא עלתה עליה. מילא זה, אבל גם מידה 4 עלתה רק בקושי. היא התבוננה בגופה החטוב הניבט אליה מהמראה ולמרות שזה נראָה נהדר, היא נאלצה להודות שזה בעצם … קצת לוחץ. "סְלִים - הבושם שעושה אותַָך רזָה". היא עזבה הכל ומִהרה הביתה... כשעלתה על המאזניים - הם הראו שלושה קילו יותר (יותר!) ממה שהייתה בפעם הקודמת. בנחישות היא נגשה לשידה, לקחה את הבקבוק העגול עם הנוזל בצבע וורוד-יין והצפינה אותו עמוק מאחור במגרה של הגרביים. הִכְניסה שלא על מנת להוציא (טוב, פרט לאירועים מיוחדים וישיבות של ההנהלה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה